ההיסטוריה חוזרת - בקריקטורה מדוורת

לקראת הבחירות אצרה דניאלה גרדוש־סנטו, בתו של הקריקטוריסט דוש (קריאל גרדוש), תערוכה בה מוצג חלק קטן מן הקריקטורות שיצר דוש בימי בחירות.


הבחירות לכנסת השנייה, יולי 1951

ב־30.7.1951 נערכו הבחירות השניות בתולדות המדינה. הכנסת הראשונה כיהנה רק שנתיים בשל משברים קואליציוניים. בעקבות קליטתם של כחצי מיליון עולים חדשים בארץ חל בין שתי מערכות בחירות אלו גידול דרמטי במספר הבוחרים, והם הפכו ל"נכס בחירות". מפלגת השלטון מפא"י שמרה על כוחה והמשיכה להנהיג את המדינה.

בקריקטורה של דוש מורגשת הסתערות עסקני המפלגות, לובשי החליפות המהודרות על הבוחר הפוטנציאלי הדל והחלש, על העולה החדש. העסקנים הגיעו אל אוהלי המעברה והבטיחו לעולים תמורה בעבור הצבעה "נכונה". דוש בחר לתאר את העולה החדש כמזרחי, אף על פי שבמעברות היו גם עולים מאירופה. הסצנה מזכירה את "עונת הבחירות" בסרט של אפרים קישון "סאלח שבתי".


הבחירות לכנסת השלישית, יולי 1955

אומנם מפלגת השלטון מפא"י איבדה בבחירות חמישה מנדטים וחבריה היו נתונים בעימותים פנימיים, אך היא הייתה הכוח הפוליטי היחיד שיכול היה להרכיב את הממשלה. המשא ומתן הקואליציוני היה מורכב מאוד וארך כשלושה חודשים (עד נובמבר).

על פי דוש, במציאות של חודש אוגוסט נאלץ בן־גוריון להיכנע לתכתיבי הדתיים בתמורה לתמיכה בממשלתו. בחודש ספטמבר שוב עסק דוש בפער בין החלום למציאות, ובהתאם ללוח השנה בחר להמחיש את הפער ביניהם באמצעות הכפרות. אומנם לאור יחסי הכוחות הבעייתיים בין המפלגות נגוז חלומו של בן־גוריון להכתיב להן את התנאים, אך בסופו של דבר הוא הצליח להרכיב קואליציה בת 80 חברים!



הבחירות לכנסת הרביעית, נובמבר 1959

סיסמת הבחירות של מפא"י "הגידו כן לזקן" שיקפה את החיבה והאהדה שזכה לה ראש הממשלה דוד בן־גוריון. הוא זקף לזכותו באותם ימים כמה וכמה הישגים מרשימים, ובהם מבצע סיני שהסתיים בניצחון צה"ל, שיפור המצב הכלכלי וגידול האוכלוסייה לשני מליון תושבים. מפא"י שהייתה אז בשיאה, זכתה בבחירות ב־47 מנדטים! אך בו בזמן הלכו והתרבו החיכוכים הפנימיים: אומנם בן־גוריון זכה לתמיכת כל חברי המפלגה, אך בהנהגה הוותיקה סירבו לקדם לתפקידים ממשלתיים את בני טיפוחיו: אבא אבן, משה דיין ושמעון פרס.

קריקטורות אלו של דוש מציגות את הבחירות מנקודת מבטו של האזרח הפשוט. בראשונה, רואים את שרוליק סועד ארוחה מרובת-מנות לפני יום הבחירות (במערכת בחירות זו השתתפו 24 רשימות), ועם סיומה מסתערים עליו נציגי המפלגות וכל אחד מנסה לפתותו בקינוח אחר... ביום הבחירות עצמו ב־3 בנובמבר 1959 התרחש פלא טבע לנגד עינינו: הזחל (האזרח) הפך לפרפר מושך.


הבחירות לכנסת החמישית, אוגוסט 1961

בשל "פרשת לבון", שטלטלה את הציבור ואת הפוליטיקאים ועוררה תהיות קשות על התנהלות המערכת השלטונית, הוקדמו הבחירות לכנסת בשנתיים. בחירות אלו סימנו את תחילת ירידתה של מפא"י כמפלגה הראשונה בכוחה ובהשפעתה, והיא איבדה בהן חמישה מנדטים. המשא ומתן להרכבת הממשלה נמשך כארבעה חודשים. אלו היו הבחירות האחרונות שבהן עמד בן־גוריון בראש המפלגה.

דוש הפנה הפעם את הפרשנות שלו לתעמולת הבחירות. בתחילת יולי התרחש בארץ מאורע ייחודי: הטיל הראשון מתוצרת הארץ "שביט 2" שוגר בהצלחה, וההתלהבות בציבור הייתה עצומה. "אבל למה דווקא עכשיו?" תהה דוש בהערות לקריקטורה הזאת, והשיב "חשדנו כך ואיחלנו לעצמנו הרבה 'תעלולי בחירות' מסוג זה". בקריקטורה נוספת סיכם דוש את המילים הקשות: "מפא"י הפסידה שישה מקומות" בביטוי ציורי-פרשני: קיצוץ הציפורניים של האריה, בן־גוריון.



הבחירות לכנסת השישית, נובמבר 1965

בעקבות הזעזועים הפנימיים במפא"י פרש ממנה בן־גוריון והקים את רפ"י, שלא זכתה להצלחה המצופה, ואת מפא"י הנהיג לוי אשכול. בבחירות אלו נולדו לראשונה שני הגושים: המערך, גוש השמאל שהורכב ממפא"י ואחדות העבודה וגח"ל, וגוש הימין שכלל את תנועת חרות והליברלים. אשכול הסתייג מאד משיתופן של גח"ל ורפ"י בקואליציה, והצליח בסופו של דבר להקים ממשלה בלעדיהן.

מבחינה אמנותית אין ספק שדמותו של בן־גוריון הייתה נוחה יותר לאפיון קריקטורלי מאשר דמותו של אשכול. חדר הלידה - הדימוי הציורי שבחר דוש, נלקח מחיי היומיום של הקורא, ולכן הוא מובן. "הלידה" של הממשלה לא הייתה קלה, ואשכול נאלץ במהלך המשא ומתן הקואליציוני לבקש מהנשיא שתי ארכות. אך בו בזמן כל לידה היא סמל להתחלה. בקריקטורה בולט הניגוד בין השמחה והצהלה של הפוליטיקאים לבין התהייה או הספקנות, שניכרים במבטו של שרוליק. הקריקטורה הנוספת גם היא צוירה במערכת בחירות זו, אך היא מאפיינת כל מערכת בחירות.


הבחירות לכנסת השביעית, אוקטובר 1969

בתקופת החירום שלפני מלחמת ששת הימים הוקמה ממשלת אחדות שכללה לראשונה את גח"ל, מפלגתו של מנחם בגין. ראש הממשלה לוי אשכול נפטר ב־1969, גולדה מאיר הייתה לראש הממשלה, ומפלגת המערך בראשותה (יחד עם רפ"י) זכתה ב־56 מנדטים! גולדה הקימה שוב ממשלת אחדות עם גח"ל, אף על פי שיכלה להרכיב קואליציה גם בלעדיה. למעשה, לא היה באותם ימים הבדל משמעותי בין דעותיהם של גולדה ודיין לאלו של בגין בנושא השטחים, שנתפסו אז ככורח ביטחוני.

בקריקטורה של דוש רואים את שרוליק התומך בקואליציה רחבה לעומת גולדה המהססת אם כדאי לצרף את גח"ל לממשלתה. בדיעבד, היסוסה היה מוצדק: גח"ל עזבה את הממשלה ב־1970 בשל הוויכוח על תנאי הפסקת האש במלחמת ההתשה. אי אפשר שלא להתייחס לדמותה המיוחדת של גולדה, היא הייתה חלומו של כל קריקטוריסט. כשציירו אותה לא היה צריך להתאמץ כדי לשוות לפניה את ההגזמה האופיינית לקריקטורה, וכך גם לגבי אישיותה. גולדה הייתה אישה חזקה ובעלת נוכחות, עם זאת ראו בה גם "אימא לאומית" ולכן הסיטואציה הנשית הולמת אותה. אגב, ייתכן שממש סמוך לחדר המתואר בקריקטורה נמצא ה"מטבח של גולדה" מושג שהתקבע אז, משום שהיא נהגה לזמן אליה הביתה אישים בכירים לשם התייעצויות בענייני השעה.



הבחירות לכנסת השמינית, דצמבר 1973

בעקבות מלחמת יום הכיפורים הציבור הישראלי היה נתון בהלם ובתסכול, וגלי מחאה נשמעו כלפי האחראים לטראומה הלאומית - ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין. הימין התחזק (אריק שרון הקים אז את "הליכוד" ותקף את הממשלה), ולמרות זאת המערך איבד רק חמישה מנדטים. גולדה מאיר הצליחה להרכיב קואליציה, אך זו הייתה קצרת ימים: פרסום דוח ועדת אגרנט שבחנה את מחדל יום הכיפורים והלחץ הציבורי בעקבות הדוח גרמו להתפטרות גולדה ודיין. הממשלה החדשה, שהקים יצחק רבין, נשארה בראשות המערך.

דוש הנדהם והמאוכזב מתוצאות הבחירות שלאחר המחדל, תיאר בתחכום ויזואלי את מספר שנות השלטון הבלתי נגמרות של המערך. שרוליק, המסמל את העם והמדינה, אינו מעוצב כרגיל כנער צעיר, רענן וחסון, אלא כזקן המביע ייאוש וחוסר אונים.


הבחירות לכנסת התשיעית, מאי 1977 - המהפך

מערכת בחירות זו הייתה מהחשובות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה הפוליטית של המדינה. לאחר 29 שנים מפא"י ויורשתה, המערך - איבדו את השלטון, וגוש הימין בראשות מנחם בגין זכה ב־43 מנדטים! "המהפך" לא היה פתאומי. במהלך השנים השתנו דפוסי ההצבעה של הציבור והתוצאות הציגו את השבר העדתי, החברתי והכלכלי שהתרחש בחברה הישראלית ושלימים יצר שני גושים דומים בכוחם, הנאבקים זה בזה להשגת השלטון.

אף שדוש תמך בחילופי השלטון, הקריקטורה אינה מביעה שמחה גורפת. כס השלטון המרופט אינו ניצב על קרקע יציבה. הציור מאזכר את המיתוס הטראגי של סיזיפוס שנידון לגלגל סלע ענק במעלה ההר כל יום מחדש, לאחר שהסלע שב והידרדר מטה. אומנם השמש זורחת, אך היא תמהה ונדהמת. בגין נראה מיוסר, אולי משום שעברו 30 שנה עד שהוא הצליח להעפיל אל כס השלטון, ואולי כדי לאזכר את התקף הלב הקשה שעבר זמן קצר לפני הבחירות.



הבחירות לכנסת העשירית, יוני 1981

מערכת בחירות זו הייתה אחת מהסוערות והאלימות ביותר ובה השתקף השסע העדתי במלוא עוזו ("הצ'חצ'חים הם במצודת זאב"). בבחירות אלו היה תואַם בין ההשתייכות העדתית ובין ההצבעה, ורבים מיוצאי ארצות המזרח הצביעו לליכוד. מספר הרשימות היה מופרז מאי-פעם, 31, ורק 10 מהן זכו להיכנס לכנסת. המאבק בין הגושים היה צמוד, וגוש הימין בהנהגת בגין זכה ביתרון דחוק של 10.000 קולות בלבד: 48 מנדטים לליכוד, 47 למערך.

דוש התמקד בתעמולת הבחירות האלימה והבוטה והציג אותה כמוגזמת ומעוותת. שרוליק תוהה: האם זה באמת אני? השאלה "מי אנחנו באמת?" הייתה מוטיב חוזר ביצירתו של דוש. הוא מעולם לא ביקש להציג דיוקן מפחיד ומפלצתי של החברה הישראלית, ואמר: "איננו צריכים להשלות את עצמנו שאנחנו יפים, כי אנחנו לא כל כך, אבל יחד עם זאת עלינו להיזהר משנאה עצמית". הקריקטורה השנייה מאופיינת בהומור עוקצני אך קליל ומביעה ביקורת על המספר המוגזם של המפלגות בבחירות אלו. דוש עשה בציור פרפרזה על שמות המפלגות תוך שהוא משתמש בשמות נשים, ולכן משה דיין (מימין), שהקים אז את מפלגת תל"ם, מחזיק שלט ועליו שם בת זוגו אז, רחל...



הבחירות לכנסת האחת עשרה, יולי 1984

תוצאות הבחירות: הליכוד - 41 מנדטים והמערך - 44 מנדטים, לא אפשרו לאף אחד מהגושים להקים ממשלה. כדי לפתור את המצב הוחלט על רוטציה בין מנהיגי הגושים. הראשון שכיהן בתפקיד ראש הממשלה היה שמעון פרס ולאחר שנתיים החליף אותו יצחק שמיר. ממשלה זו הגיעה להישגים, ובהם ריסון ההיפר־אינפלציה ונסיגת צה"ל לרצועת הביטחון בדרום לבנון.

דוש מותח בקריקטורה זו ביקורת על הקמת ממשלת האחדות באמצעות דימוי של אופניים חדשים, ששרוליק - סמל העם והמדינה - מלווה בחיוך רחב. לכאורה הקריקטורה מציגה מצב משמח, אך הקורא חד העין יבחין כי אין אפשרות לנוע עם אופניים שכאלה... וכך כתב דוש: "האיזון היחסי בין שני הגופים הפוליטיים היריבים מכשיל כל מאמץ לקיים ממשל יעיל ויציב... מן המבוי הסתום נולד פתרון ניסיוני - ממשלת אחדות שראשה מתחלף במחצית הקדנציה. החידוש המוזר פעל בתחום הכלכלה אבל הסתבך ללא תקנה במישור המדיני והוביל לקיפאון".



הבחירות לכנסת השתים עשרה, נובמבר 1988

בבחירות אלו נשמר השוויון בין הגושים: הליכוד זכה ב־40 מנדטים והמערך ב־39. לאחר ניסיונות קואליציוניים שלא צלחו, הוקמה ממשלת אחדות שקיבלה תמיכה מן הציבור. הפעם לא נקבעה רוטציה. מנהיג הליכוד יצחק שמיר היה לראש הממשלה, ומנהיגי המערך כיהנו כשרים בכירים: שמעון פרס היה שר האוצר ויצחק רבין - שר הביטחון. לאחר שנתיים התפרקה הממשלה בעקבות ניסיונו הכושל של שמעון פרס להקים ממשלת שמאל־דתיים צרה, ניסיון שזכה לכינוי "התרגיל המסריח". שמיר המשיך לעמוד בראש קואליציה צרה.

דוש מפרש את תוצאת "התיקו" שנוצר פעם נוספת בין הגושים המובילים כמצב ללא מוצא, מצב המזיק לעם ולמדינה, לשרוליק. הסיטואציה הקיצונית שבציור, אשר לפיה - בשל המאבקים בין הימין והשמאל והתפיסות המנוגדות שלהם ביחס לסכסוך עם הפלסטינאים - לא נותר לשרוליק לעשות דבר אלא "לטפס על הקירות". בקריקטורה נוספת שואל דוש באירוניה: האם המנה הזו - ממשלת האחדות - ראויה למאכל? שהרי שרוליק הוא גם הלקוח וגם הטבח שהכין את המנה... ואכן, לאחר כשנתיים הקדיח שמעון פרס את התבשיל וגרם לפירוקה של הממשלה. בתחתית הציור נראים שני עורבים וכך הסביר דוש: "בשנים האחרונות הצטרפו שני יצורים - צמד עורבים מדברים - לתוך המסגרת השחורה שלי. הם עזרו לי לפתור את הבעיה הטכנית של הכותרת הצמודה לציור ומילאו תפקיד רעיוני בתור "עדים ניטרליים" ואפשרו ליצור מרחק ביני לבין נושא הקריקטורה".


* המחלקה להיסטוריה חזותית, יד יצחק בן־צבי. תיעוד האלבום ואוצרות: דניאלה גרדוש־סנטו.

תיעוד: דינה רוט | עריכה: סמדר ברק | תודתנו נתונה לספרייה הלאומית ולארכיון מעריב על הסיוע בסריקות.