גיבורות ה'טוּרייָה והשָבְּרִייָה' או 'רוצחות מטורפות'? מחשבות על נשים ונשיות בשדות הקרב והזיכרון ההיסטורי

ביום שישי הקרוב, 1.11, נעלה ביד בן-צבי את ההצגה 'מניה: אגדה בחייה' שכתבה פנינה גרי, על פי ספרה של רחל ינאית בן-צבי (עיבוד ובימוי: גבריאלה לב, קבוצת התיאטרון הירושלמי). קבוצת התיאטרון הירושלמי התגייסה עימנו ועם פנינה, בת דור תש"ח ליצור תיעודרמה: הצגה המבוססת על תיעוד ויצירה מתוך חומרים היסטוריים, שיצרו נשים שהן גם עדות וגם מתעדות. נשים שלא רק פעלו בשדות המציאות רבת התהפוכות של המאה העשרים, אלא הבינו בזמן אמת שהזיכרון ההיסטורי הוא שמכריע את המערכה.  

רחל ינאית ומניה שוחט היו נשים פורצות דרך, ששברו מוסכמות, הובילו וקיבלו החלטות שהכריעו גורלות. הן תפסו מקום מרכזי בהקמת ארגון 'השומר' וב'הגנה'. מניה, שהחלה את פעילותה כמהפכנית ברוסיה הצארית הבינה עוד בנעוריה את משמעות ההגנה העצמית, רכישת נשק ואחיזתו. שתיהן עסקו בחקלאות ובהתיישבות כאידיאל ואחזו בנשק בכורח: עבודה והגנה, הטורייה והשברייה גם יחד.

מניה שוחט, באדיבות רון מי-בר

 

על אף שהייתה לאגדה בחייה, נדחקה מניה שוחט מהזיכרון ההיסטורי לאחר קום המדינה. השכחה עשויה להיות התבוסה הגדולה ביותר במערכה ההיסטורית, אולם רחל ינאית, חברתה לנשק ולעבודה, שהייתה מודעת למשמעות הזיכרון, נלחמה את מלחמתה-מלחמתן, ופרסמה את זיכרונותיה של מניה בספר ביוגרפי בשנות ה-50.

פנינה גרי, בת נהלל, ששכלה את ארוסה עלי בן-צבי במלחמת העצמאות, פגשה את מניה בביקור מקרי בצריף אצל הוריו, רחל ויצחק בן-צבי. הפגישה הותירה עליה רושם עז ואחרי עשרות שנים בהיותה בת 90 כתבה מחזה, שאותו נציג ברגע של סגירת מעגל בצריף ביום שישי הקרוב.

 

התאריך שבחרנו אינו מקרי ונציין בו כמנהגנו בשנים האחרונות את חידוש "יום בלפור - ב' בנובמבר" יום ההצהרה, ההבטחה לגאולה ולריבונות! ריבונות היא בין היתר הזכות להגנה עצמית אותה נשאו והובילו נשים מיוחדות אלה. ב-ב' בנובמבר תרפ"א (1921) פרצו בירושלים מאורעות דמים. רחל ינאית מתארת כיצד נטלה את אקדחה ורצה אל העיר העתיקה להילחם ולהגן.

גלויה לציון הצהרת בלפור, 1917, שמואל בן-דוד ויעקב בן-דב. אוסף ירמיהו רימון, ישראל נגלית לעין, ארכיון יד בן-צבי

 

לפני ימים אחדים, העבירה לנו יעל אילן, נכדתה של רחל ינאית, את האקדח של רחל ינאית שהיה טמון בבית המשפחה במשך עשרות שנים. האקדח ישוב לצריף בירושלים ביום שישי הקרוב ויוצג לראשונה לציבור.

 

 

 והנה למרות שאנו בראשית המאה ה-21, גילוי האקדח עורר שוב דיון סוער על נשים אוחזות בנשק. רחל זוכה עד היום לקיתונות והאשמות שונות ממעורבותה בהסגרת יוסף לישנסקי ועד לרצח ישראל דה האן. למניה לא שוכחים את הריגתו של איש הבולשת הרוסית. מעשה של הגנה עצמית שהיה מזכה כל גבר בתהילת עולם.

וכאילו בתזמון לא יאמן יצא בשבוע שעבר פוסט של תכנית הסאטירה 'היהודים באים' באינסטגרם של כאן11. על רקע תמונת השחקנית המודדת את תלבושת מניה נכתב: מניה שוחט. ממקימי השומר, ו...רוצחת פסיכית שביתרה אדם והכניסה למזוודה.

 

מתוך האינסטגרם של תכנית הסטירה 'היהודים באים', כאן 11

 

איננו יודעים במה יעסוק המערכון אבל כחוקרת היסטוריה חזותית העמדתי את שני הפוסטרים זה מול זה. דימויים המדברים בעד עצמם: הקדימון של היהודים באים מול תכניית ההצגה 'מניה: אגדה בחייה' של קבוצת התיאטרון הירושלמי ויד בן-צבי. שתי יצירות של אמנות הבמה השואבות ומתייחסות לחומרים ההיסטוריים.

 

 

 בעיני, תכנית סאטירה נמדדת באיכותה האמנותית ובראש ובראשונה ביכולתה לחדד ביקורת ומסרים, ולא בסדרה של ביטויים קלישאתיים של מניה 'הרוצחת'. האם אישה האוחזת בדעות ורחמנא לצלן בנשק ממש (ולא ברור מה יותר מסוכן...) יכולה להיות רק מופקרת או רוצחת? שני הפוסטרים מעמידים שתי גישות היסטוריוגרפיות. הייתי רוצה לקוות שכותבי המערכון יחדדו את הדילמות והבעייתיות של הדימוי המוטה של הנשים הללו ושיצירתם תהיה מבוססת על ידע ולא על מיצוב הבורות והחשיבה הארכאית והאפלה בשם ההצחקה וקלות הדעת.

יש למה לחכות....

 

בואו להכיר את דמותה רבת הפנים של מניה: אישה, חידה ואגדה בחייה, ביום שישי, 1/11/19. למידע נוסף ולתכנית המלאה לחצו כאן >

 

 

ד"ר נירית שלו-כליפא, אוצרת ומנהלת המחלקה להיסטוריה חזותית, אוצרות ותיעוד ביד בן-צבי. יוזמת ועורכת סדרת 'ירושלים החדשה' מפגשישי ות-ארוחה, בימה היסטורית אחרת ביד בן-צבי.

 

 

 

 

 

 

Please reload

© 2018 BY TEO

  • Facebook - White Circle