כותרת ראשית או קו חזית? 'פרונטליין' – ביטאון חיילי המח"ל

08/08/2019

 

 

 

ביטאונים צבאיים היו סוגה (ז'אנר) נפוצה בימי מלחמת העצמאות. היו לכך מספר סיבות. תנאי התחבורה והתקשורת גרמו לבידוד יחסי של היחידות השונות, והביאו לצורך של כל יחידה לדאוג לעצמה גם בתחום חיי התרבות. החיילים, שחשו את משק כנפי ההיסטוריה רצו לכתוב, לשתף ולהנציח את התקופה.

חוג התפוצה של הביטאונים הצבאיים כלל את צה"ל כולו (עיתוני "במחנה" ו"מערכות", הקיימים עד ימינו), וכן עיתונים שהופצו בקרב יחידות שונות, גדודים, ואף בתפוצה מחלקתית. רמת הביטאונים השתנתה בהתאם לרמת הכותבים והעורכים (ביניהם היו גם סופרים ידועים), ובהתאם לאמצעים שעמדו לרשותם. למשל, רמתו של "שריון ופשיטה", ביטאון חטיבה 8, שהוצא לאור בדפוס בעריכת הסופר מרדכי טביב, עלתה בהרבה על זו של עלון השדה המשוכפל של החטיבה.

 

 

 

מח"ל מהו?  

במלחמת העצמאות אלפי מתנדבים, רובם יהודים, הגיעו לארץ כדי לסייע ליישוב במלחמתו. כ-1,000 מתנדבים הגיעו מארצות הברית, כ-700 מדרום אפריקה, כמה מאות מתנדבים נוספים הגיעו מבריטניה, מצרפת, מאמריקה הלטינית ומקנדה. מספרים קטנים יותר הגיעו מסקנדינביה ומארצות נוספות. הם נקראו "מתנדבי חוץ-לארץ" (מח"ל), והם שרתו בצה"ל בעיקר בחילות שדרשו ידע מקצועי: חיל האוויר, חיל הרפואה, השריון, הים, התותחנים ועוד, בשונה מ"גיוס חוץ-לארץ" (הגח"ל) שהיו עולים שהתגייסו לצבא כחלק מתהליך עלייתם. גח"ל ומח"ל תגברו משמעותית את צה"ל, בעיקר בשלבי המלחמה האחרונים. לנוכח הצרכים הייחודיים שהיו לחיילי המח"ל, הוקם משרד מיוחד תחת משרד הביטחון לטיפול במתנדבים. בין היתר, עסק המשרד בהוצאת ביטאון מיוחד עבורם. הביטאון, שנקרא "פרונטליין", יצא לאור באנגלית, מפני שכ-70 אחוז מחיילי המח"ל היו יוצאי ארצות דוברות אנגלית.

 

בין חזית לציונות

פרונטליין (Frontline), ששמו הוא משחק מילים המשלב בין קו חזית לכותרת ראשית, החל לצאת לאור ב-25 בנובמבר 1948. עורכו היה הרולד (צבי) שיפרין, מתנדב מארצות הברית, שבמלחמת העולם השנייה ערך את ביטאון החיילים "כוכבים ופסים" (Stars and Stripes) בזירת האוקיינוס השקט. שיפרין נעזר בעבודתו במרדכי צ'רטוף, מתנדב מח"ל ועיתונאי של "הפלסטיין פוסט" (לימים "הג'רוזלם פוסט"), ושניהם  כתבו חלק מן הכתבות. בגיליון הפתיחה, הסבירו העורכים כי לביטאון מטרה כפולה: לסייע לקוראים להבין זה את זה ומדוע הם בישראל, ולהקנות להם ידע רב ככל האפשר על הארץ ושוכניה. בנוסף, הביטאון נועד להיות כלי ביטוי עבור המתנדבים, והעורכים עודדו את הקוראים לכתוב לעיתון.

פרונטליין החל כדו-שבועון, ויצא בתדירות זו במשך כשלושה חודשים, שבמהלכם יצאו שבעה גיליונות. שלושה גיליונות נוספים יצאו כירחונים. בסך הכל יצאו עשרה גיליונות.

כביטאון צבאי שיצא לאור בזמן המלחמה, הוא היה ביטאון מטעם, ושלט בו הנרטיב הציוני והצבאי. מעיון בו, ניתן ללמוד כיצד הרשויות תפסו את המתנדבים, כיצד ניסו להשפיע עליהם ומהו המידע שרצו להעביר אליהם. היה ניסיון לתת למתנדבים רושם טוב על הארץ, על יושביה ועל צה"ל. כמו כן, הקפידו בפרונטליין להביע הכרה והוקרה לחיילי המח"ל, הובלט חלקן של יחידות שבהן שירתו מתנדבים רבים, והובלטו קרבות ומפעלים אחרים שבהם השתתפו חיילי המח"ל.

פרונטליין היה חריג בין הביטאונים שאינם כלל צה"ליים, בכך שקוראיו לא השתייכו ליחידה אחת מוגדרת, והם נבדלו זה מזה במקומות השירות שלהם. בניגוד לביטאונים היחידתיים, נעדרה מפרונטליין הפמיליאריות הדביקה לעיתים של יחידה שחיה בתוך עצמה, ותיאורי הסיורים, הישיבה במשלטים, ותנאי השטח והאקלים הקשים, שהיו נפוצים אז בביטאונים הצה"ליים. למעשה, לפרונטליין היה אופי פחות צבאי מאשר לביטאונים הצבאיים שיצאו במלחמת העצמאות, ונעדר ממנו הניסיון שהיה נפוץ בביטאונים האחרים להקנות ידע צבאי מקצועי. אף שהייתה משופעת באהבתה לארץ, נקודת המבט של העורכים והכותבים נטתה להיות "חוצנית" משהו. המתנדבים ראו במעשה ההתנדבות חוויה יוצאת דופן, אך זו הייתה אפיזודה חולפת ולא מרכז החיים שלהם.

 

חיילים ומתנדבים

כמחצית מן המתנדבים מצפון אמריקה היו בעלי השכלה אקדמית, למרות ששנות המלחמה בעולם ואחר כך בארץ שיבשו את לימודיהם. ואכן, פרונטליין הצטיין ברמה גבוהה. גם חלקו החזותי של הביטאון היה ברמה גבוהה, ודפיו עוטרו על ידי צילה בינדר שהייתה מן השורה הראשונה של המאיירים בישראל, ועיטרה לימים את יצירותיהם של אלתרמן, מרים ילן-שטקליס ואחרים.

בין הכותבים בו היו רבים שהיו בעלי עבר (ועתיד) אקדמי, ספרותי או עיתונאי, כמו: משה פרלמן (עיתונאי ישראלי-בריטי ומפקד יחידת הקשר לעיתונות במטכ"ל), גרשון ריבלין (לימים עורך "ספר תולדות ההגנה"), או אברהם הרמן (לימים שגריר בוושינגטון ונשיא האוניברסיטה העברית).

"בכל שבת, היום היחידי בו אני יכול לישון עד מאוחר, מוקדם בבוקר, 'כמו שעון', התחיל הפסנתר לנגן. תחילה תרגולים שונים ואחר כך קונצרט אמיתי. התרגול היה מעיר אותי, אבל אחר כך, כאשר הפסנתר היה עובר לרחמנינוף או לשופן, השינה הייתה חוזרת".

(צבי שיפרין, "קונצרט בשבת", פרונטליין גיליון 9, 24 באפריל 1949)

בכל גיליון, שנפתח בדבר המערכת, היו כ-15 עמודים. כל גיליון כלל חדשות שנכתבו בנימת גאווה ציונית, אך לא מתלהמת, כיאה לסגנון האנגלו-סקסי המאופק. תדירות הביטאון לא איפשרה לתת עדכון חדשות יומי ולכן החדשות הובאו בצורת כתבות: חיסול מחנות קפריסין עם עליית אחרוני העולים; אימוץ הדגל הלאומי הכחול והלבן; השבויים הערביים ועוד. כתבות אחרות הציגו אספקטים שונים של ישראל. למשל: צורות ההתיישבות השונות (קיבוץ, מושב ומושבה), יהודי עדות המזרח, ספורט, מיעוטים, ארכאולוגיה, ירושלים, ההסתדרות, "ההגנה" ומורשת קרב. בכמה גיליונות הוצגה אישיות ישראלית בולטת: הרמטכ"ל יעקב דורי, שר החוץ משה שרת ואחרים.

חדשות החוץ נכתבו על ידי משה פרלמן, והן עסקו במאורעות כמו שיחות רודוס, או קבלת ישראל לאו"ם. היה מדור בשם "שאלות חיילים" שכלל שאלות ותשובות על נושאים שונים, כגון: מספרי העולים מאז קום המדינה, הרכב הממשלה, מהו המטבע הנהוג בישראל ולמה, האם מותר לאזרחי ארצות הברית להצביע בבחירות בישראל (תשובה שלילית), מקורו של דגל ישראל, העבודה הנעשית במכון וייצמן ועוד. בנוסף, היה במדור מקום לתלונות חיילים: חייל, שהתלונן על הקפדה יתרה על משמעת חיצונית ברמה שאינה יאה למתנדבים, נענה שהמשמעת הכרחית בצבא בזמן מלחמה.

בסוף הגיליון ניתנה במה לפרי עטם של המתנדבים: שירים, סיפורים, ציורים וכדומה.

מקום חשוב תפסו הבחירות לכנסת הראשונה (האספה המכוננת) שנערכו ב-25 בינואר 1949. לקראתן הופיעו כתבות אודות המערך הפוליטי בישראל, והתוצאות סוקרו באופן חיובי, תוך ציון העובדה שהזוכות במרב הקולות היו מפלגות הזרם המרכזי (הכוונה בעיקר למפא"י), ממש כמו בדמוקרטיות המבוססות שבמערב. ההנחה הייתה שהמתנדבים ירוו נחת מהתבססות הדמוקרטיה בישראל. פרדוקסלית, באותה תקופה בדרום אפריקה, ארץ מוצא של רבים מן המתנדבים – עלתה לשלטון המפלגה הלאומנית.

הביטאון שימש גם אמצעי להפצת הודעות בקרב המתנדבים: ברכת הרמטכ"ל לחג המולד (1948) ולשנה החדשה (1949) עבור המתנדבים הנוצרים, פתיחת סמינר "אוריינטציה" (היכרות והתמצאות בישראל) עבור מח"ל, או הודעה על פתיחת משרד עבור מתנדבים המעוניינים להישאר בארץ.

כיוון שחלק ניכר מן החומר נכתב על ידי המתנדבים עצמם, ניתן ללמוד מן הביטאון גם על מחשבותיהם, חוויותיהם, ההווי שלהם ושל התקופה, וכן על הדרך שבה הם ראו את ישראל והישראלים הכתיבה תובלה לא פעם בהומור, שכלל גם ביקורת עדינה על תופעות ישראליות:

הצבר הוא בדרך כלל מוטציה – אביו ואמו שייכים לענפים אחרים של המין האנושי. הצברים מופיעים בשני מינים, זכר ונקבה, למרות שכמה נוסעים טוענים שבלתי אפשרי להבחין בין השניים. נקבת הצבר ניתנת לזיהוי בקלות על ידי העדר שפתון, סומק, לק [...] לזכר ישנם מאפיינים דומים [...]. דמות הצבר מהווה סתירה לאמיתה הישנה, ולפיה קו ישר הינו המרחק הקצר שבין שתי נקודות. לגביו, הישר הינו מכשול אשר יש להימנע ממנו בכל מחיר. תושבי חוץ, בעמדם לראשונה בתור לאוטובוס תל אביבי, משתאים לנוכח כושר העבירות המופגן על ידי הצברים, אל מול התור, יהא אשר יהא אורכו. הזר, למעט זה המורגל במסורת המקומית, חש חובה לעצמו לעמוד בתור, במשך שעות, עם נוכרים כמוהו. (תרגום מאנגלית של המחבר)

למתנדבים ניתנו עצות שונות: לא לזרוק קליפות תפוזים, שכן ניתן לנצלן לייצור אלכוהול. או הסברים על מושגים ב"עברית" כמו למשל מה זה "'שוויצר"? הופיע גם מדור בשם "איך העברית שלך?" ובו שיעורים בעברית, בעיקר עברית צבאית שימושית שלא נעדרה הומור.

 

כחלק מן המסר הציוני, שמו בעיתון דגש על היותן של זירות הקרבות חלק מארץ האבות, בין היתר על ידי כתבות שעסקו בעת העתיקה: כתבה על יהושע, או כתבה שנכתבה כביכול בימי החשמונאים. מוטיב נוסף שהובלט היה של הארץ כקיבוץ גלויות. הקו הציוני התבטא בעיקר בתקווה שהמתנדבים יישארו בארץ כעולים. כתבה ארוכה עסקה בקיבוצים סאסא וגשר הזיו, שנוסדו בתום המלחמה, בין היתר, על ידי עולים מאמריקה. ניתנה חשיפה גם לצורות התיישבות שיתופיות פחות, כמו מושב חרות ב' (בית חירות), שנוסד אף הוא על ידי יוצאי אמריקה.

 

ביטאונים אחרים למתנדבים

בנוסף לפרונטליין, יצאו גם ביטאונים בצרפתית, בספרדית ואפילו בשוודית. לדוגמא, בתל ליטווינסקי (תל השומר), שם חוילו רוב המתנדבים, יצא ביטאון בצרפתית בשם "המתנדב" (Le Volontaire). ביחידות שבהן ניכר ריכוז של מתנדבי מח"ל יצאו לעיתים גם ביטאונים נוספים, שלרוב יצאו ביוזמה עצמית.

 

סוף דבר

ב-7 בינואר 1949, עם סיום מבצע "'חורב", תם למעשה חלקה העיקרי של מלחמת העצמאות, והחל שחרור של רב המתנדבים. בגיליונות האחרונים, שיצאו עם תום הקרבות, הופנתה יותר תשומת הלב לחיים האזרחיים בארץ ולמתנדבים שנשארו בה ששיעורם היחסי עלה עתה, ופורסמו יותר כתבות בנושאי עבודה, התיישבות והכשרה מקצועית.

בפועל, כ-15 אחוז מהמתנדבים נשארו בארץ. רובם היו בעלי רקע שרמז על כך, וככל הנראה היו עולים גם לולא המלחמה (למשל, חברי תנועות חלוציות), אך היו גם מתנדבים שנשאו נשים ישראליות, וחזרו איתן לארץ מוצאם.

 

 

 עם הצטמצמות מספרם, פחתה ההצדקה להופעת פרונטליין. בגיליון האחרון, שיצא ב-15 במאי 1949,  שנה בדיוק לאחר קום המדינה, עסק דבר המערכת בגאווה בשנה החולפת רבת המאורעות. אף שבגיליון עצמו לא ניתנה כל התרעה לכך שזהו הגיליון האחרון של פרונטליין, ניתן היה לזהות אווירה של סיום תקופה. הכתבה האחרונה עסקה באזרוח לשכת המידע למח"ל, והכתבה הראשית עסקה בגרעין עולים אמריקני שמיועד להתיישבות בקיבוץ. כך, עם התחסלות מסגרת המח"ל, חדלה לתמיד, בקול דממה דקה, הופעתו של ביטאון פרונטליין.

 

המאמר פורסם בגיליון 263 של עת-מול, עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל. עכשיו במבצע: מנוי שנתי (6 חוברות) במחיר 126 ש"ח בלבד (21 ש"ח לגיליון). לרכישה ולפרטים נוספים >> https://bit.ly/2ThrW3J או בחנות ההוצאה שלנו 02-5398833.

 

 

 

 

 

Please reload

© 2018 BY TEO

  • Facebook - White Circle