מעתלית לירושלים

הסיפור של לאה רקוב, מלוות השיירות
 

לפעמים תמונות באלבום מספרות סיפור שלם עם התחלה, אמצע וסוף. כך הוא הסיפור של אלבום לאה רקוב. באלבום משפחתי של משפחת רקוב אפשר לעקוב אחרי חיים שלמים של צעירה מיוחדת במינה: מילדות בחברת המלח בעתלית, התבגרות בהכשרה בעין חרוד ולבסוף חיים קצרים של אישה במהלך מלחמת העצמאות. לאה נהרגה בשיירה לירושלים בתחילת מארס 1948 והותירה אחריה הורים ואחות ותמונות שמספרות סיפור.

לאה רקוב נולדה בקיץ  1928, בת ראשונה לזאב וליפה רקוב, זוג צעיר, מהפועלים  של חברת המלח בעתלית.  זאב רקוב היה חלוץ צעיר שעלה לארץ בשנת 1920, בוגר תנועת נוער ציונית, שחיפש מקום עבודה ראוי.  כך הגיע לקבוצת העבודה בשוני שעסקה בייבוש ביצות ובעבודה חקלאית.  'קבוצת הליטאים', כך קראו לעצמם חברי הקבוצה, חלמו על מקום שבו יוכלו להקים בית ובינתיים עבדו בכל עבודה: ייבשו ביצות, בראו סבך של קנים וצמחיית ביצות, סימנו את שטחי יק"א באזור שוני ופעם אחת אפילו נסעו לסטודיו של צלם להצטלם כדי שתהיה להם תמונה למזכרת. מציאות יום-יומית של חלוצי העלייה השלישית, ימים של חוסר עבודה, מאבקים לכיבוש העבודה העברית, קדחת ומחסור.


מימין למעלה: תמונה קבוצתית של 'קבוצת הליטאים' עתלית, 1925
מימן למטה: תמונה קבוצתית של החלוצים בשוני מייבשי ביצות הכבארה, 1921 בערך
משמאל: קבוצת חלוצים על רקע מבצר שוני, 1923 בערך

 

כעבור שנתיים הגיעה הקבוצה לעתלית ועסקה במדידת שטחי הברכות, בהקמת מחנה פועלים ולאחר מכן בחפירת ברכות המלח יחד עם מאות פועלים נוספים – יהודים וערבים. חלק מאנשי הקבוצה משוני, וביניהם זאב, נשארו בעתלית והמשיכו לעבוד בחברת המלח.  באמצע שנות העשרים הגיעה גם יפה–שניידלה מקרסילוב כדי להינשא לזאב, והזוג הצעיר קיבל חדרון קטן בצריף הארוך ששימש למגורי הפועלים בחברה. בשנת 1928 נולדה בתם לאה.  בשנת 1934 נולדה אורה, בתם השנייה.  

 

מימין: 'המחנה' – צריף עובדי חברת המלח, עתלית
משמאל למעלה: הכשרת שטחי הברכות בחברת המלח בעתלית, 1922
משמאל למטה: יפה וזאב רקוב ולאה, בתם הבכורה

 

לאה, בתו של פועל מסור, גדלה בצריף העובדים של חברת המלח, צריף ארוך מחולק לחדרי משפחה. חיי היום-יום התנהלו בחצר לפני הצריף. תנור לבנים נבנה בפינת החצר ובו אפו לחם ובישלו, שובך יונים הוקם מאחורי הצריף, פונה מערבה לכיוון הים, ואפילו לול תרנגולות קטן היה ב'מחנה', כך נקרא המקום בעגה המקומית, מקום ראוי לצילום למזכרת של הילדה 'לאה רקוב, בת שבע' .


מימין: לאה רקוב בת 7, עתלית, 1935
משמאל: האחיות אורה ולאה רקוב

 

גן הילדים ובית הספר היו משותפים לילדי  האיכרים ולילדי מחנה העובדים. הגננת הייתה מעתלית. זאב, אבא של לאה, היה הורה מלווה בטיולים של הילדים בסביבה, המסיבות וחגיגות הסיום היו מושקעות במיוחד עם הצגות ותלבושות שנתפרו במיוחד למאורע .  הטיולים היו לברכות המלח, למבצר הצלבני, לחוף הים ולרכס הכורכר הפורח באמצע החורף.  אחרי שעות הלימודים נדרשו ילדי האיכרים לעזור במשק החקלאי, ולילדי חברת המלח היו מטלות שונות לגמרי, כמו למשל להביא מים ואוכל לאבות הפועלים בברכות המלח. הבנים הועסקו בעונת 'קציר המלח' בעבודות שונות.

 

 מימין: ילדי חברת המלח בעתלית, 1942
משמאל למעלה:ילדי המושבה בעתלית, 1932 בערך
משמאל למטה: חגיגות הסיום של ילדי הגן ובית הספר בצריף העובדים של חברת המלח בעתלית

 

בשנת 1941 כבר הייתה לאה רקוב נערה רצינית עם  ארשת פנים חמורה ושתי צמות, חניכה מסורה של תנועת הנוער העובד והלומד, קן עתלית. הפעילות בקן מילאה את כל עולמה. בת 13 צעדה בראש תהלוכת האחד במאי של הקן. טיולי תנועה ונסיעות לכינוסים בתל אביב היו חלק משגרת החיים של הנוער בחברת המלח.

 


מימין: לאה רקוב בראש הטור במסדר תנועת הנוער העובד והלומד בעתלית, 1941
במרכז: לאה רקוב בת 13, 1941
משמאל: מסדר האחד במאי, סניף עובדי חברת המלח, 1941

 

בשנת 1943 סיימה את בית הספר בעתלית. בתמונת המחזור היא בולטת כנערה רצינית עם צמות ארוכות.  בשנה שלאחר מכן המשיכה את לימודיה בבית הספר 'חוגים' בחיפה, אך החופשים הוקדשו לענייני התנועה בעתלית. קבוצת החברים הנהיגה מסורת של 'מחנה ליום אחד' שבו היו יוצאים לטיול באזור כמו למשל לנווה ים, הקיבוץ הצעיר הסמוך, של מחנות תנועה ברכס הכורכר בעתלית, של ביקורים במבצר הצלבני ושל השתתפות במצעדים המסורתיים באחד במאי.

 


מימין: ילדי כיתות ח' בבית הספר בעתלית בתמונת מחזור, 1942
במרכז: קבוצת הנוער העובד והלומד של עתלית בטיול לרכס הכורכר דרומית לנווה ים, 1940
משמאל: לאה רקוב וחברים בטיול למבצר עתלית, 1940

 

בתמונת המחזור של השנה הראשונה ללימודים בבית הספר בשנת 1944 כבר היה ברור שהיא לא חוזרת ללימודים אלא הולכת להכשרה מטעם התנועה לקיבוץ עין חרוד. את הקיץ בילתה בעתלית כשהיא מצטלמת מדי פעם בנופים המוכרים של ילדותה .  בעין חרוד היו לה חיים גדושים ומעניינים וכמו רבות מבנות התקופה טיפלה בילדי הקיבוץ וחשבה להשתלם בהוראה. באחת מן התמונות מופיעה לאה על הבמה בחג שבועות של קיבוץ עין חרוד מציגה את ביכורי ענף הלול ב'טקס קק"ל'. מהתמונות נשקפת בחורה  צעירה, רצינית ואחראית עם חיוך וביטחון. מהתמונות ששלחה הביתה ומביקורי המשפחה אצלה בקיבוץ היה ברור שמצאה את מקומה. בינתיים טיילה עם חברים מסביב לקיבוץ  וחוותה אהבות ראשונות. 

 

 

 

מימין: לאה רקוב, שבת בחדר בעין חרוד, 1946
במרכז למעלה: "עם שני פחי ביצים" : לאה רקוב בצילום למזכרת מעבודתה בהכשרה בעין חרוד, 1945
במרכז למטה: לאה רקוב וידיד במעיין חרוד, 1945
משמאל: תמונת מחזור של בית הספר חוגים בחיפה, 1944

 

בשנת 1947 הצטרפה להכשרה מגויסת של הפלמ"ח בבית הערבה, אך בתחילת 1948  כבר צורפה לגדוד השישי של הפלמ"ח בירושלים, וכנראה ששירתה בתפקיד מסווג. למשפחה לא סיפרה מה עשתה, מה היה תפקידה, אבל הקפידה לשלוח צילומים שמהם עולה דמות אישה צעירה ועצמאית. היא התגוררה עם חברים בבית בתלפיות, הצטלמה למזכרת עם חברים מהיחידה, שלחה תמונות נוף מהעיר  וגם שתי תמונות מיוחדות ששיקפו את 'העבודה שלי', על רקע מכונית שחורה בשכונת תלפיות.  

 

מימין למעלה: לאה רקוב וחבריה ביחידה למשימות מיוחדות של הפלמ"ח בירושלים, 1947
מימין למטה: לאה רקוב, חברה בגדוד השישי של הפלמ"ח, ירושלים, 1948
משמאל: לאה רקוב, היחידה למשימות מיוחדות של הפלמ"ח בתלפיות ירושלים, 1947

 

בסוף פברואר 1948 נשלחה לאה הביתה לחופשה של עשרה ימים אותם בילתה בחיק המשפחה, נפגשה עם ידידים וחברים ולבסוף נסעה לתל אביב כדי לשוב לירושלים באחת השיירות. בשניים במארס עלתה השיירה לירושלים ובדרך הותקפה מהמארב. לאה, בת 19 בסך הכול, הייתה אחת מארבעת הקורבנות של אותה שיירה. היא נקברה בסנהדרייה בירושלים ובשנת 1951 הועברה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.

 

 


מימין: הודעת מדינת ישראל – לאה רקוב נפלה במסגרת מילוי תפקידה בדרך לירושלים, 1948
במרכז: זאב רקוב על קבר בתו, לאה רקוב, הר הרצל, ירושלים
משמאל: פרח הגרברה שנקרא על שם הנופלות במלחמת העצמאות. בין הזנים החדשים – זן בשם לאה רקוב

 

לאה רקוב הייתה אחת מקומץ נשים שהיו חלק מהגדוד השישי של הפלמ"ח בירושלים, היא ליוותה שיירות, ביצעה תפקידים מיוחדים והתכוונה להגשים את חייה בקיבוץ, אישה צעירה שכל חייה היו לפניה וככזו הייתה הנצחתה ייחודית. ראשיתה בשלט הנצחה במושבה עתלית ובעץ שניטע לזכרה ביער המגינים של קק"ל.  בשנת 1964 נחנך בית ההסתדרות בעתלית על מגרש שתרמו זאה ויפה רקוב. הבית כלל אולם התכנסות וספרייה על שם לאה רקוב ז"ל. בשנות השבעים גם פרח נקרא על שמה, כאחת מן הגיבורות במלחמת העצמאות, אחד מזני פרח הגרברה שפיתח האגרונום דוד שוב ביזמת שושנה ספקטור, קצינת השלישות ומזכירת המטה של הפלמ"ח.

עשרות שנים אחרי מותה נדמה שלאה רקוב רלוונטית יותר מתמיד. אישה צעירה ועצמאית, שדרכה הייחודית הייתה ברורה, היא המשיכה את דרכו של אביה החלוץ והשאירה אחריה את משפחתה, 'מלח הארץ' תרתי משמע. 

 

תודה רבה לאמנון בן ציון על השתתפותו בהכנת המאמר.

לצפייה באלבום רקוב בעתלית נגלית לעין

Please reload

© 2018 BY TEO

  • Facebook - White Circle