מגרמניה להר הצופים

בנסיבות היסטוריות שונות עזבו את עולם המחקר הגרמני שלושה מלומדים שהחלו לחקור וללמד באוניברסיטה העברית: גרשֹם שלום, מייסד לימודי הקבלה, שלמה דב גויטיין, מראשוני המכון למדעי המזרח וריכרד קבנר מייסד החוג להיסטוריה, ויצאו לדרך חדשה אל המזרח, אל ארץ ישראל ואל ירושלים והר הצופים על סְפָר המדבר.

כאן, הניחו את יסודות המחקר וההוראה במדעי  היהדות, במדעי המזרח וההיסטוריוגרפיה בארץ ישראל המנדטורית. כיצד השפיע עליהם המעבר החד בין העולמות? האם כוננו כאן 'אוניברסיטה גרמנית' או שמא הושפעו מהמרחב הגיאוגרפי והתרבותי סביבם? איזה מקום תפסו בלבם ירושלים והאוניברסיטה, והאם הייתה זו תחנה סופית במסלול חייהם האקדמי, או שמא ביקשו להמשיך ולנדוד חזרה לאירופה או לארצות הברית? 

 

  

בשנת 1969, כנראה לקראת קבלת התואר יקיר ירושלים, כתב גרשם שלום על עצמו את הדברים הבאים: 'נולד בברלין בשנת תרנ"ח (סוף 1897). גדל בגרמניה בבית מתבולל. בעודנו צעיר, לפני מלחמת העולם הראשונה, חלה בו התעוררות לקראת היהדות וערכיה, התחיל ללמוד עברית והצטרף לתנועה הציונית. מאז עלה על דרך חד סטרית אשר מטרתה ירושלים'. [בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, המחלקה לכתבי יד וארכיונים, ארכיון גרשם שלום, Arc 4 1599 תיק 8]  

 

כארבעים שנה קודם לכן, באוגוסט 1930, שנים ספורות לאחר עלייתו ארצה, תאר גרשֹם שלום את חיי החברה והבילוי במרכז ירושלים במכתב לאימו:

'באשר לחיי הרגש, לכך תורמים שנינו והחתולים, שהם בעלי חיים מקסימים. שמרנו על חוג ידידנו: ברגמן, הנס כהן, גב' לסקר וכו'. והיום ישבנו עם פרופ' פודור, בבית הקפה החדש שלנו המפורסם בזכות הקצפת שלו. בית הקפה הוא המלכודת שאני טומן לתמימותה של אשה, ובכל הזדמנות אני משתדל לפתות אותה לבוא לכאן. ליד בית הקפה נמצאת חנות ספרים גרמנית אמיתית, בה רשאי הנך לדפדף בספרים ואף לשאול ספר זה או אחר. כל זה מול קולנוע ציון שאולי זכור לך. היום לא תכירי אותו כי הוא שופץ כולו ובימי הקיץ היפים (ומתי אין כאלה?) אפשר לפתוח את הגג'. [גרשם שלום ואמו, מכתבים, הוצאת שוקן 1998, עמ' 214]    

  

ברגמן המוזכר במכתב הוא כמובן הפילוסוף ואיש הרוח, רקטור האוניברסיטה, הוגו ברגמן, הנס כהן (קוהן) הוא היסטוריון וחוקר הלאומיות  וממקימי אגודת 'ברית שלום', הפרופ' פודור הוא כימאי איש האוניברסיטה העברית, הקפה הוא כנראה קפה וינה בכיכר ציון ואֶשָה היא רעייתו הראשונה של שלום.

 

בניגוד לשלום, מציג שלמה דב גויטיין, גדול חוקרי הגניזה הקהירית ומחלוצי חקר יהדות תימן, ראייה שונה בתכלית אודות ירושלים והחיים במזרח. במאמר משנת 1946 שכותרתו 'על הוראת הערבית' כתב גויטיין: 'לימוד הערבית הוא חלק מהציונות, חלק מחזרתנו אל השפה העברית ואל המזרח השמי, שכולו כיום דובר ערבית. אנו רוצים שילדינו יהיו בני בית במזרח'. בשנות הארבעים שאף גויטיין לכתוב ספר היסטורי מקיף על תולדות המזרח התיכון בין השנים 600 ו-1950. בהצעתו כתב: 'עם הקמתה של מדינת ישראל עומד בפני המזרחנות היהודית התפקיד הגדול לכתוב מחדש את תולדותיו של אותו חלק של העולם, שבו אנו חפצים לבנות את עתידנו ועתיד בנינו... כאן ביתנו. מעולם לא היינו זרים בחלק זה של כדור הארץ, עכשיו אנו חפצים להיות בו שוב אזרחים מלאים'.

עם זאת, כעבור שנים לא רבות, נימק גויטיין את מעברו המתוכנן לארצות הברית כך: 'הסיבה לכך היא שאני מאמין כי בטווח הנראה לעין, ערביסט יהודי יכול לפעול למען הבנה בין יהודים וערבים בתור פרופסור באוניברסיטה אמריקאית ידועה הרבה יותר מאשר בירושלים'.

 

ירושלים בעיני ההיסטוריון ריכרד קבנר, מייסד החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, היא עיר היכולה להעניק השראה ללומדים בה, אך חלקה במציאות ההיסטורית של תולדות אירופה והמערב אינו רב. את חוויית ההוראה של היסטוריה "כללית" בירושלים סיכם קבנר בשנת 1952 במילים הבאות:

'הוראת היסטוריה ימי-ביניימית ומודרנית בירושלים היא חוויה מיוחדת במינה שמפיחה בך השראה. "כמובן", יאמר הקורא, "אתר היסטורי כירושלים ברקעו של חדר ההרצאות הוא מקור השראה גדול". "לא" יהיה עלי להשיב לו, "טעות בידך". ירושלים היא דווקא רקע דל ללומדי היסטוריה כללית. העיר תופסת אמנם מקום חשוב בתודעתם של רבים מהאנשים שתפגוש כאן כמרצה להיסטוריה; היא מזוהה עם הולדתם של ערכים היסטוריים ונצחיים גם יחד; אלה שקראו בתנ"ך מעולם לא שכחו אותה, והיא ניצבת כסמל כביר באופק ההיסטוריה.

אבל במציאות ההיסטורית חלקה מועט: סמלים הם נייחים ואילו ההיסטוריה נעה קדימה ללא הרף. התנועות האדירות של מסעי הצלב וגורלה של הממלכה הלטינית צרפו אמנם את העיר אל המסלול של הפוליטיקה האירופית והים תיכונית במהלך כשתי מאות, אבל לאחריהן ולפחות עד סיום מלחמת 1914 הבליחה ירושלים רק באפיזודות חולפות. אפיזודות פתאומיות וקצרות אלה אין בהן כדי לשמש רקע להוראת היסטוריה כללית.' [ריכרד קבנר, המסה על הוראת היסטוריה בירושלים, 1952, תרגום מאנגלית על ידי ליאור רשטי לרגל התערוכה 'הוראת שעה' בספרייה הלאומית, סתיו–חורף 2019-2018, עמ' 3].

 

המעבר והמתח בין עולם המחקר וההוראה הגרמני ובין ירושלים, ארץ ישראל והמזרח במחצית הראשונה של המאה ה-20, יעמדו במרכזו של ערב עיון מיוחד בו נעסוק בדמויותיהם של שלושה מורים בולטים אלו. במוקד הדיון תעמוד שאלת ההשפעה של המעבר בין העולמות הללו על המחקר, על ההוראה ועל תפיסות העולם של השלושה בארץ ישראל המנדטורית ובראשית ימי המדינה.

 

לחצו כאן לקריאה על אודות דרכו של גרשם שלום מברלין לירושלים ובחזרה, במאמרו של נועם זדוף בגיליון 242 של כתב העת עת-מול >> 

 

לחצו על ההזמנה להרשמה לכנס >>>

 

מגרמניה להר הצופים: גרשם שלום, שלמה דב גויטיין וריכרד קבנר

בין עולם המחקר הגרמני לראשית המחקר וההוראה באוניברסיטה העברית

יום חמישי, ב' באדר א', 7.2.2018, 20.00-15.00 ביד יצחק בן-צבי | להרשמה ולפרטים נוספים >> https://act.ybz.org.il/he/germanytoscopus

 

Please reload

© 2018 BY TEO

  • Facebook - White Circle