מחנות המעצר בקפריסין – יש על מה לספר


בכ"ט בנובמבר התמלא אולם הכנסים ביד בן-צבי עד אפס מקום, לרגל כנס אודות מחנות המעצר בקפריסין. הפתעת הערב הייתה ללא ספק המפגש של האחות מרגלית פריד עם התינוק שהצילה לפני 71 שנה.

רבים מהנוכחים באולם היו 'ילדי קפריסין' אשר חלקם ציינו באותו היום ממש 71 שנה לעלייתם ארצה ממחנות המעצר בקפריסין. הם סיפרו על הדממה ששררה בביתם בכל הקשור לאירועי הימים ההם שכן ההורים הותירו את עברם מאחור עם עלייתם ארצה ולא שיתפו את הילדים בחוויותיהם.

ראשיתה של פרשה זו עם המשבר הגדול שהגיע בסוף המלחמה. על פי פרופ' חנה יבלונקה, אנשי שארית הפליטה היו צריכים למצוא את עצמם ואת מקומם, בתוך ה'חופש' שלפתע נכפה עליהם, בחֵירוּת שאיש לא ידע מה לעשות עמה, בָּשקט ובדממה שנותרה, עם הייאוש ועם התחושה שהרגיש כל אחד מהם כאילו היה היהודי האחרון שנותר על אדמת אירופה.

ניצולים רבים שבו אל ביתם, אודים מוצלים, חלקם עוד בתכריכי הפסים מהמחנות הנאציים. המפגש עם הבית שהיה לנחלת זרים, עם הרחובות שהתרוקנו מיהודים, עם השכנים, עם האנטישמיות שלעתים לא רק שלא נעלמה אלא אף הוחרפה, הביא עמו מפח נפש ותחושה קשה שהעולם חרב, אך זו הביאה גם ל'בריאת העולם' מחדש, להולדת עם.

בקרב 60 אלף היהודים אשר היו בין מיליוני העקורים באירופה התחזקה האמונה שמדינה היא צורך מקומי. במחנות העקורים צמחה ציונות אינסטינקטיבית, ציונות 'מהבטן', אשר הוליכה את אלו שנותרו בחיים, ברגליהם, ברוחם ובמעשיהם, לכיוון ארץ ישראל. הרעיון הציוני וההעפלה נשאו עִמם הבטחה לשיקום אישי לצד נטילת חלק במאבק המדיני.

'גם קפריסין היא ארץ ישראל!'

בעקבות פעילות אנשי תנועות הנוער, ההגנה והיישוב בארץ ישראל החלה תנועת העפלה ממחנות העקורים לארץ ישראל. בשנת 1946 בשל גידול בממדי ההעפלה והצפיפות במחנה עתלית, החלו הבריטים בגירוש המעפילים למחנות מעצר בקפריסין.

עצורי קפריסין היו בעלי תודעה ציונית-יהודית חזקה, בשל העובדה שהיה זה ציבור אנשים שעשה החלטה אידיאולוגית, והם ראו עצמם כחלק בלתי נפרד מהמאבק על הארץ. עבורם היה רק מוצא אחד: ארץ ישראל.

מעניין שגם בארץ היו שראו במעפילי קפריסין חלק בלתי נפרד מהיישוב. פרופ' חנה יבלונקה הצביעה על כך שלקראת הבחירות הראשונות באסיפה המכוננת דרשה תנועת 'חרות' שגם 'גולי קפריסין' ישתתפו בבחירות, שכן הם כבר חלק מארץ ישראל, על אף שהם מצויים על אדמת ניכר. אמנם לבסוף הכריע בן-גוריון שזכות ההצבעה שמורה רק ליושבי הארץ, אך עצם הדיון ממחיש עובדה זו.

סיפורה של האחות מרגלית פריד - 'כל ההורים ידעו שבחדר הזה מתרחש דבר קדוש...'

האחות מרגלית פריד אשר נשלחה על ידי היישוב בארץ לסייע למעפילים מספרת על יומה הראשון במחנה וברגעים הראשונים בצריף התינוקות: 'הגעתי ללא מזוודה, רק הבגדים אשר לגופי. רצתי לבית התינוקות, שם חשכו עיני. נגלה לעיני מחזה שלא העליתי על דעתי בחלומות הכי גרועים שלי. באתי מהדסה הקטנה, שם הכל היה מרווח ונקי. ואילו שם... צריף חשוך, הומה אדם, רועש וחנוק, ללא טיפת אויר'.

בצריף התינוקות שהו 60 תינוקות וביניהם 120 הורים דואגים. מרגלית ברחה בבעתה תוך שהיא אובדת עצות. לאחר שהתעשתה, שבה אל הצריף עם כוחות מחודשים ובליבה החלטה – להציל את התינוקות.

בצילום: מרגלית פריד

גלויה מצהיבה מקפריסין, על גבה רשמה מרגלית את שמות הילדים בהם טיפלה. אחד אחד הם עלו אל הבמה, נרגשים. צילום: שלמה אבני

71 שנים חלפו ועדיין חקוק בלבה של מרגלית תינוק אחד, אליו נקשרה באופן יוצא דופן. עם כניסתה צדו עיניה זוג צעיר, יוצאי הונגריה ובידיהם תינוק במצב גרוע ביותר. אזניה קלטו שיחה מצמררת בין האחות לרופא הילדים, לאחר שגמלה בלבם החלטה להזמין אמבולנס ולו בכדי שמותו הוודאי של התינוק לא יתרחש במחנה, דבר שהיה מעורר ייאוש ומרד. באותם רגעים הרגישה שיש ביכולתה להציל את התינוק. לאחר אישור מהרופא, פנתה מרגלית להורים המיואשים והציעה להם לטפל בתינוק. תחילה סרבו ההורים לתת למרגלית את תינוקם והיו ספקנים באשר ליכולותיה. 'אין הרבה זמן' דחקה בהם מרגלית, 'אני מוכנה לטפל בתינוק בתנאי שתתנו אותו לידי ברגע זה ובתנאי שמרגע שהתינוק יהיה בידי, אין להפריע לי או להתערב בטיפול, עד שאמסור אותו לידיכם בריא ושלם'.

מיד לאחר שההורים הסכימו בלית ברירה, מרגלית אלתרה עריסה, רחצה וניקתה את התינוק אשר היה לדבריה 'עור ועצמות', וסבל מהתייבשות חמורה. בהעדר ציוד רפואי, נטלה מרגלית ספל וכפית וטפטפה לפיו מים במשך 3 ימים בהם לא עצמה עין. כשמסרה את התינוק בריא ושלם לידי הוריו, לאחר שבועיים, מיהרו הורים רבים לתת בידיה תינוקות נוספים...

בשיחה עם אמיר רוגל מהעמותה להנחלת מורשת המעפילים בקפריסין, הצטערה מרגלית על כי בשל מאמציה הרבים לא נותר לה זמן לשאול לשמו ולפרטיו של התינוק. חלום חייה היה לאתר את התינוק ולדעת מה עלה בגורלו. לאחר עבודת איתור מאומצת, הצליח אמיר לאתר את התינוק, מאיר וייס, אשר חגג לאחרונה 71 שנה. היה זה מפגש מרגש אשר לא הותיר עין יבשה באולם הכנסים ביד בן-צבי.

בתמונות: התינוק מאיר וייס (מימין) בידיה של מרגלית פריד, דברים שכתבה מרגלית, המפגש ביד בן-צבי

בכ"ט בנובמבר 1947 הפליגה מרגלית חזרה לארץ ישראל באנייה ועליה 609 תינוקות שהבריטים אישרו את עלייתם ארצה, מונחים ב'פיילות' ששימשו כעריסות מאולתרות.

בתמונות: אניית התינוקות, משפחת הלפנד יוצאת מקפריסין ועמם התינוק בפיילה: עזרא הלפנד, אחיות מצפות לרדת התינוקות

המשורר יצחק כצנלסון, אשר נספה באושוויץ במאי 1943 כתב פואמה מצמררת על העם היהודי, חודשים ספורים לפני שנשלח למכונת ההשמדה. פרק אחד של פואמה זאת מביע אופטימיות רבה ומדבר על 'הולדת עם', על הנחישות ועל הרצון לחיים:

'הוי עמי, עמי! ראיתי תהלוכה של אלפי ילדים בארץ ישראל. ראיתי עם ילדים, אחד יפה ומחונן מן השני... אל אלוהי ישראל! אל נא יכלו ביאושם כשיודע להם על הכליון השלם כאן... יתחזקו, ישאו נשים, יבנו בתים, ואני בטחון שיולדו להם ילדים, טובים, ישרים ונאמנים לעמם. יולד במשך זמן לא רב דור גדול ועולה במספר על אלה שתמו באופן כה מחריד על ידי חלאת זוהמת האדם. יולד עם! עם יהודים גדול ורב!'

2200 התינוקות שנולדו בקפריסין הם התגשמות חזונו של כצנלסון והם מסמלים ללא ספק את הרצון לחיים, את התקווה ואת הניצחון על מכונת ההשמדה הנאצית.

צפו במפגש המרגש

כנס 'מחנות המעפילים בקפריסין' נערך ביד יצחק בן-צבי ביום רביעי, כ' בכסלו, 28.11.18, בשיתוף המועצה לשימור אתרים והארגון להנחלת מורשת המעפילים בקפריסין.


  • Facebook - White Circle

© 2018 BY TEOR