כשצדק וונוס נפגשו בחַלַבּ: על כוכבים, מזלות והלוח העברי

הלוח העברי הוא לוח זמן מקודש, שקדושתו נובעת מהציווי האלוהי על שמירת השבת, חגים ומועדים, שנת שמיטה ושנת יובל. הלוח העברי הנוהג כיום בכל תפוצות העם היהודי הוא לוח שמשי-ירחי.

אך האם גם בעת העתיקה הלוח העברי היה לוח שמשי-ירחי או שמא חושב לפי שנת השמש בלבד, וכיצד נהגו יהודים לעקוב אחר מהלך הימים, השבועות, החודשים והשנים?

 

מתברר שבעת העתיקה היו מָעברים בין שימוש בלוחות בתקופות שונות ואף התגלו חילוקי דעות האם לקבוע את המועדים על פי לוח ירחי-שמשי או על פי לוח שמשי. ברור היה שהכרחי לשמור על אחידות כדי להקפיד על קיום החגים והמועדים בזמנים אחידים ולשם שמירה על סדרי החברה, לכן נתחברו הכללים של הלוח העברי השמשי-ירחי הקבוע במהלך האלף הראשון לספירה.

 

בספריית יד יצחק בן-צבי הופקדו תעודות מיוחדות במינן שמקורן בעיר חלב שבסוריה, העוסקות, לכאורה, בנושאי הלוח העברי (אוסף התעודות, תיק מס' 307). התעודות נשלחו למכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, מיהודי תושב מקסיקו אשר מוצאו מהעיר חלב.

בין הלוחות באוסף: 'לוח אורך היום והלילה לרוחב חלב', כלומר: טבלה מחזורית של אורך היום בעיר חלב, הנמצאת בקו רוחב 50'35 (זוהי סטייה של למעלה משליש מעלת רוחב ביחס לקו הרוחב של העיר כיום: 11'36).

 

 

ראשי התיבות שבראש הדף - בהנ"ו (בעזרת השם נתחיל ונגמור / נעשה ונצליח) מעידים על יראת שמים של המלומד האלמוני. התיק מתוארך לשנת תש"ג לבריאת העולם, 1943.

הטבלה מונה לכאורה את חודשי השנה העברית באותיות מרובעות, והיא מתחילה בניסן, החודש הראשון, ומסתיימת באדר. חודש ניסן מסומן בעיגול ועליו קו אנכי . ייתכן שסימן זה מסמל את המספר אפס או את תחילת מניין החודשים. שיטת מנייה זו משמרת את המסורת הקדומה - המקראית והמסופוטמית - שבה החלה השנה באביב, בחודש ניסן, ולא בחודש תשרי, החודש השביעי. ואולם, בטבלה שלפנינו חודש אייר מסומן באות א', וכך חודש תשרי הוא, למעשה, החודש השישי (ו') ולא השביעי. החודש האחרון בטבלה מסומן  באות י"א.

 

עם זאת, מאחר שבכל אחד מ-12 חלקי השנה יש 30 חלקים שווים, חלוקת השנה ל-360 חלקים מלמדת, ככל הנראה, על כך שכל אות מסמלת את תחילתו של מזל מבין 12 המזלות וכל מזל מחולק ל-30 מעלות.

הדעת נותנת כי לוח זה חובר כדי לקבוע את שעת כניסת השבת ואת שעת יציאתה, ומטרתו - לשמש במשך שנים ארוכות את קהילת חאלב הנמצאת בקו הרוחב הנתון, ואין לו כל קשר לכללים אחרים של הלוח העברי.

 

מצד ימין ומצד שמאל מסומנים ימי 'החודש' מ-0 עד 29 (או מ-1 עד 30) בספרות ערביות. הטבלה משתמשת פעמיים באורכי הימים: פעם אחת היא משמשת לימים המתארכים, ופעם אחרת אותם מספרים משמשים לימים המתקצרים. לדוגמה: היום הארוך ביותר בחאלב (בצד ימין למעלה, בין מזל ב' למזל ג') אורכו 14 שעות ו-27 דקות, והיום הקצר ביותר (מצד שמאל למטה, בין מזל ח' למזל ט') אורכו 9 שעות ו-33 דקות.

 

לוח אחר מפרט 'כניסה החמה בראש כל מזל ומזל לרוחב ארצנו'. מעניינים הם הלוחות המתארים את מהלך כוכבי הלכת ממערכת השמש, ובהם: 'מהלך אמצע מאדים לאורך חאלב' ו'לוח מנת נוגה לאורך חאלב'. ייתכן שהם מלמדים על חישובי הלוח העברי ועל הקשר בינו לבין לוחות אחרים שהיו נהוגים במזרח התיכון.

 

 

הלוחות מלמדים על ידע אסטרונומי נרחב ועל תרומתו למעמדו המרכזי של לוח השנה בקרב הקהילה היהודית הסמוכה למקום חיבורו של המסמך, בתחום של קביעת המועדים והחגים לשם שמירה על אחידות.

 

האם לוחות מעין אלה הם יצירה של מחבר או של אדם שהעתיק אותם מלוח אחר, קדום יותר? קרוב לוודאי שהלוחות הללו לא חוברו כחלק מכללי הלוח העברי לצורך מעשי וממשי לאותה שנה, תש"ג, ולבאות אחריה אלא לשם קביעת מועדים לכניסת השבת או לשעות התפילה ביתר ימות השבוע.

מן הכתוב בפתיחה לכתב היד שלפנינו ברי כי הוא הועתק 'מספר כתיבת יד' של רבי יוסף רפאל ששון, שפעל בחלב ונפטר בתקצ"ב, 1832. אולם לא ברור אם רבי ששון עצמו העתיק אותו ממקור קדום יותר. המחקר מלמד כי מומחים לנושאי הלוח העברי הסתמכו לא אחת על לוחות מהימנים קדומים, שנהגו לפי שיטות שונות, ולעתים גם העתיקו אותם.

נראה כי העיסוק של חכמים ושל רבנים בקהילות ישראל באסטרונומיה לצרכים מעשיים ובהכנת לוחות שנה עבריים זיכה אותם ביוקרה.

החשיבות של הרישום המדוייק של ימות השבוע, של 'החודש' ושל השנה הנתונה ניכרת בלוחות שנמצאו בחלב. הרישום הקפדני מבטא את מרכזיותו של הלוח באורח החיים המקומי ובהקשרו האוניברסלי.

 

*תודתנו לפרופ' אריאל כהן על הערות ועל תובנות מחכימות.


 

 

 

 

 

Please reload

© 2018 BY TEO

  • Facebook - White Circle