הדף הירושלמי לפרשת השבוע - פרשת תרומה: ועשית מנורת זהב טהור...

הציווי לעשות מנורת זהב מופיע בפרשת השבוע: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר, מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה יִהְיוּ (שמות כ"ה, ל"א). את המנורה הראשונה הכין בצלאל בן-אורי והיא דלקה במשכן ובבתי המקדש עד החורבן. כבר בימי בית שני החלה המנורה להופיע בציורים ובסמלים מחוץ לבית המקדש, ומאז במשך הדורות ועד ימינו מופיעה המנורה כסמל.

 

בירושלים נתגלו באתרים שונים שרידים מהעת העתיקה ובהם תיאורי המנורה. על מטבע בן זמננו של עשר אגורות, מוטבעת צורת מנורה שהופיעה על מטבע מימי שלטונו של מתיתיהו אנטיגונוס, המלך החשמונאי האחרון שזכה לשלטון, בין השנים 40-37 לפנה"ס. מטבעות אלה נמצאו בחפירות ארכאולוגיות, ועליהן מופיעה המנורה יחד עם שולחן המערכה. כבר אז החלה המנורה לסמל את עבודת המקדש. ייתכן שמתתיהו רצה להדגיש במטבע המנורה גם את היותו כוהן גדול, מצאצאיהם של מתתיהו החשמונאי ויהודה המכבי, שנלחם מול הורדוס והרומאים להגן על המקדש ועל עבודת המקדש, וכי המנורה הייתה לסמל של חג החנוכה וקשורה למשפחה.

 

גם על קירות בירושלים של ימי הבית השני נמצאו סמלי המנורה. בחפירות שהתקיימו ברובע היהודי בירושלים לאחר 1967 התגלו שרידיו של רובע מגורים מרשים ובו בתי מידות מתקופת המלך הורדוס. על טיח אחד מקירות הבתים התגלתה חרותת מנורה בעלת קנה מרכזי ושלושה קנים ימניים, ירך-המנורה ובסיס. הקנים מאוירים בעיגולים ובקווים, המזכירים את דוגמת 'כפתור ופרח'.

 

חרותת המנורה שנתגלתה ברובע ההרודיאני שברובע היהודי

 

גם בקברים מופיעה המנורה, כמו למשל על קירות הקטקומבות (מערכות קבורה יהודיות תת קרקעיות) ברומא ובוונוסה שבאיטליה, בבית שערים וגם אצלנו בשכונת רחביה בירושלים על גבי קיר בקבר יסון המתוארך לסוף המאה הראשונה לפנה"ס, נתגלו חרותות של מנורות בסמוך לחריתת ספינה.

 

קבר יאסון בשכונת רחביה

 

המנורה מופיעה גם על שרידים נוספים המתייחסים לכל שדרות החיים; בתעלת ניקוז שפכיה של העיר שנחשפה בחפירות עיר דוד נמצא כלי אבן ועליו חרותת מנורה בעלת חמישה קנים. זוהי המנורה שנמצאה בסמיכות הקרובה ביותר להר הבית. ניתן לשער אולי שעולה רגל שראה את המנורה לנגד עיניו והתפעל מיופייה חרט על אבן את רשמיו, ולאחר מכן השליך את השרבוט בצד הדרך, בלי לשער שיצירתו תימצא כעבור אלפיים שנה.

 

לאחר החורבן הופיעה המנורה ברחבי הארץ בפסיפסים ובעיטורי בתי כנסת מהתקופה הרומית-ביזאנטית, דוגמת בית הכנסת בעין גדי, בציפורי, בבית אלפא ועוד.

 

מנורה מאשתמוע

 

בירושלים, לא ידוע על ממצא יישוב יהודי בתקופה זו, אך בתקופה המוסלמית, בתחילת המאה השביעית לספירה, חודש היישוב היהודי בירושלים. בגן הארכאולוגי השוכן מדרום מערב להר הבית, קרוב לתעלת הניקוז שבה נמצאה חרותת המנורה, נמצא מבנה שעל פי הממצא יושב במחצית השנייה של המאה השביעית. המבנה כונה 'בית המנורות' משום שעל קירותיו נמצאו ארבע מנורות בצבע אדום, בעלות קנים מעוטרים בכפתורים. הארכאולוגית אילת מזר שחשפה את הממצא הציעה שמבנה זה פעל כאולם בית כנסת לפני 1400 שנה, אם כי הדבר כמובן אינו ודאי.

 

 איור של האומן בראיין ללור המתאר את מראהו האפשרי של 'בית המנורות' שהתגלה בחפירות אילת מזר בגן הארכאולוגי

 

במשך הדורות המשיכה המנורה להופיע כסמל יהודי, ובראשית העת החדשה, כמו סמלים אחרים דוגמת המגן דוד, הפכה מסמל יהודי-מסורתי לסמל לאומי-תרבותי. מעל בית הספר לאומנות בצלאל שהוקם בשנת התרס"ו (1906) והיה מוסד חשוב בהתחדשות העברית בירושלים, הציב בוריס שץ, הוגה ומייסד בית הספר, מנורת עץ גדולה על ראש אחד המבנים, הקיימת במקום עד היום.

 

מבנה בצלאל ההיסטורי

 

בתהליך בחירת סמל המדינה היה ברור שהמנורה המייצגת את עברו המפואר של העם היהודי, תהיה אחד המרכיבים בסמל. צורת המנורה בסמל המדינה מבוססת על צורת המנורה בתבליט המופיע בשער טיטוס ברומא. לבחירה זו אפשר לייחס משמעות סמלית: המנורה שעל שער טיטוס, שהייתה סמל להשפלת היהודים ולגלות, 'חזרה' באמצעות סמל המדינה לארץ ישראל, והפכה למייצגת את הריבונות היהודית והגאולה בארץ.

 

מנורת שער טיטוס

 

סמל המדינה היה השראה למנורה נוספת, זו שהוענקה למדינת ישראל מידי הפרלמנט הבריטי בשנת התשט"ז (1956) ומוצבת מול הכנסת. מנורה זו, שיצר הפסל בנו אלקן, מציגה כ-30 אירועים, ביטויים, דמויות ומושגים בתולדות עם ישראל, ובכך מדגישה את נוכחותה של המנורה. המנורה שליוותה את עם ישראל לאורך הדורות אוצרת בתוכה את סיפורו, את מסעו ואת ערכיו של עם ישראל.

 

מנורת הכנסת

 

מנורת הכנסת ב'גן מנורה' סמוך לבית פרומין, מקום מושבה של הכנסת בשנים 1966-1959.

Please reload

© 2018 BY TEO

  • Facebook - White Circle