הדף הירושלמי לפרשת השבוע - פרשת בא

הציווי לזכור רגע מסוים או מאורע כלשהו חוזר בכמה הקשרים בתורה. זכירת יציאת מצרים, זכירת מעשה עמלק, זכירת מעשה העגל, זכירת מעשה מרים וזכירת השבת. רבים נוהגים לציין זכירות אלה כל יום בתום תפילת שחרית, כנדפס בסידורים.

 

בפרשתנו מופיעה הפעם הראשונה בה נצטווינו לזכור את יציאת מצרים: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה, וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ (שמות יג, ג). פסוקים אחדים לאחר מכן מופיעים ציוויים על מעשים שנועדו להמחיש זיכרון זה. וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם; וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ, כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם (שמות יג, ח-ט).

 

 

 

בירושלים אתרים רבים המדגישים את החשיבות ואת הצורך שלנו לזכור ולשמור. ברחבי העיר פזורות אנדרטאות זיכרון רבות ללוחמים שנפלו בקרבות שאירעו בעיר ובסביבותיה ולנופלים בני העיר, ועליהן כתובים שמות הנופלים ותיאורי הקרבות. ועדת שמות הרחובות של עיריית ירושלים רואה את תפקידה ואת עיקר אחריותה בחינוך ובהנצחת זכרן ומורשתן של דמויות חשובות בהיסטוריה, וגם אלה שפעלו בתחומה של ירושלים. ואכן שמות רחובות רבים מנציחים אישים שפעלו בירושלים.

 

נוסף על דרכי הזיכרון וההנצחה הקלסיות, אפשר לחוש כי דבר-מה עמוק בתכנונה של העיר משמר וזוכר את עברה, ובייחוד העיר העתיקה וסגנון הבנייה בירושלים משמרים את זכר ימי העבר.

 

רונלד סטורס החל את דרכו בירושלים בשנת 1918 כשמונה לתפקיד המושל הצבאי של העיר לאחר הכיבוש הבריטי. עם תחילת שלטון המנדט הבריטי התמנה לתפקיד המושל האזרחי של ירושלים, בו שימש עד שנת 1926. בשנים אלו פעל סטורס רבות למען העיר. הוא הזמין מתכנני ערים להציע תכנית מתאר לעיר תוך שהוא מבקש להפוך את העיר העתיקה לפנינה תיירותית וסמלית. כדי להגדיש את יופיין של חומות ירושלים הוסרו תוספות בנייה פרטיות מחומת העיר ושעריה, וכך התאפשר שיקומן: 'העמדנו על מכונן את האבנים הנופלות [...] עזקנו וסקלנו את החומות מכל היסודות הנכרים ומכל מיני זיזים שדבקו בהם ואפשר היה איפה לקיים את הפסוק :'סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ. שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן' (תהלים מח, יג-יד) (רונלד סטורס, זיכרונות, עמוד 500).

 

 

 

כחלק מפועלו, ראה סטורס את חשיבות שמירת סגנון הבנייה הישן בד בבד עם התפתחות העיר החדשה. הוא הורה לבנות באבן, מתוך ראיית סגנון הבנייה כשאוב ממסורת רבת שנים של העיר העתיקה וחומותיה המנכיחה את צביונה הנצחי והייחודי של ירושלים. מילותיו בסיום תפקידו מדגישות את החשיבות של ירושלים עבורו 'ישנן משרות רבות, גם בתוך הקיסרות הבריטית וגם מחוצה לה, המקנות לבעליהן יתר שררה ופרסום, אך במובן מה שלא ניתן להסביר אותו – אין העלאה במשרה לאחר ירושלים'.

 

עקרונות הבנייה של סטורס משפיעות על ירושלים עד היום. בשנת 1967 פונו כל המבנים שנסמכו על חומות העיר העתיקה והעיר העתיקה הוקפה בפארק, כפי שהוצע כבר בימיו של סטורס. העיר העתיקה נותרה מוקד חזותי ורעיוני לירושלים.  

 

חוק העזר העירוני מימיו של סטורס, המחייב לבנות באבן או לפחות לחפות באבן כל בניין בעיר, קיים עד היום. אמנם יש חריגות מסוימות לחוק זה, משום שבפרוץ המרד הערבי – שכלל גם שביתה במשק הערבי כדי להביא לחורבנו של המשק היהודי בארץ – המחסור בסתתים הביא להקמת בתי הטיח היפים של רחביה. בשנות העלייה הגדולה, בשל יוקר הבנייה ומצוקת הדיור, הותר לבנות בניה מבטון עם טיח ואף הותרה בנייה באבן מלאכותית בירושלים; מבני טיח הוקמו בקטמון ובשכונות העולים החדשות בקטמונים, בקריית היובל ובקריית מנחם.

 

 

 

כיום כמה בניינים רבי קומות מתוכננים בירושלים קיבלו אישורים להיבנות מזכוכית ומברזל, בשל גובהם.

למרות החריגות, המבנים הבנויים באבן הגיר המכונה 'אבן ירושלמית' מהווים את סימן ההיכר של ירושלים.

סגנון הבנייה אכן מזכיר את העבר ומחבר מבחינה ויזואלית לעיר העתיקה, אך אין ספק שהאתגר הגדול הוא לשמור ולזכור את העומק ואת המשמעות של עברה המפואר של ירושלים, מעבר לחזות החיצונית.

Please reload

© 2018 BY TEO

  • Facebook - White Circle