• Nirit Shalev Khalifa

פוליטיקה מזרח תיכונית, מגפת הקורונה והקרמיקה הארמנית של ירושלים נפגשים בגבעות הירוקות של יורקשייר

מאת: ד"ר נירית שלו-כליפא


שאלות פוליטיות הנוגעות לגבולות ארץ ישראל והסכסוך היהודי-ערבי, הניצבות במרכז חיינו כבר למעלה ממאה שנה, מגפת הקורונה המטילה אימה על העולם כולו, ונקודת אור וצבע ירושלמית התחברו בביקור שערכתי לאחרונה באחוזת סלדמר שביורקשייר, אנגליה.

לביקורי במקום הייתה מטרה להמשיך ולאסוף מידע על הקרמיקה הארמנית של ירושלים, שבימים אלו אנו מציינים 100 שנה לראשיתה בתערוכה משותפת עם מוזיאון ישראל במוזיאון רוקפלר ובסדרת סיורים מיוחדים 'בנתיב האריחים הכחולים'.


הכול התחיל באחוזת משפחת סייקס. כן, סר מארק סייקס, האיש המוכר לנו מהסכם סייקס-פיקו שהשפיע על התוויית גבולות הארץ.

מארק סייקס, הברון השישי בשושלת אצולה ביורקשייר, דיפלומט, מזרחן, מומחה לאימפריה העות'מאנית וגם אמן מוכשר, שיקם בשנת 1913 את אחוזת המשפחה שנחרבה כליל בשריפה. בעת השיפוץ החליט סייקס לבנות בבניין האנגלי המקורי 'בית מרחץ תורכי'. את האריחים שמחפים את קירותיו של החדר התורכי מן המסד ועד הטפחות הכין עבורו האמן הארמני, דוד אוהנסיאן, שישב באותם הימים בעיר קוטחיה.

באותה העת הם היו אמן ופטרון והתיידדו מאוד אך לא יכלו לשער לאיזו מערבולת של אירועים היסטוריים יסחפו השניים בשנים הבאות.

החדר התורכי באחוזת סלדמר, יורקשייר, אנגליה


לאחר מלחמת העולם הראשונה, הפך אוהנסיאן לפליט חסר כל, והגיע לעיר חלב שבסוריה, יחד עם ניצולים נוספים מרצח העם הארמני. סייקס הדיפלומט הגיע אף הוא לחלב, כדי לגבות עדויות מפליטים ארמנים ניצולי טבח העם. סייקס שהופתע לגלות את גדול אמני הקרמיקה ומושא הערצתו, דוד אוהנסיאן, בחלב, קישר בינו לבין חברו, מושל ירושלים, רונלד סטורס, שחיפש באותה העת אמן לטובת שיקום אריחי כיפת הסלע. כך, בזכות ההיכרות בין השניים, ובזכות יצירת החדר התורכי ביורקשייר, הגיע אוהנסיאן לירושלים וייסד כאן את אמנות הקרמיקה של ירושלים.

בחורף 1919 נסע מארק סייקס לייצג את אנגליה בוועידת השלום בפריז. הימים היו ימי אימה ומגפה, מיליונים נפלו חלל במגפת השפעת הספרדית שגבתה קורבנות אף יותר מהמלחמה.

סייקס ובני משפחתו כבר סבלו מתסמיני צינון, סיפר לי השבוע ג'רמי סייקס, נכדו של סר מארק ואולם לא עלה בדעתו של מארק שלא להשתתף בוועידה החשובה. הוא נסע לפריז, אך השפעת החמירה והכריעה אותו. הוא מת ב-16 בפברואר 1919, בחדרו במלון 'לוטי' בפריז.

גופתו של אדם שאינו מוערך ומיוחס הייתה בוודאי נשרפת ואולם סר מארק זכה ליחס אחר. למרות אימת המגפה, הונחה גופתו בארון עופרת מיוחד ומבודד ונשלחה לאחוזתו ביורקשייר, שם נקבר בטקס רב רושם.


בשנת 2007 שוב הכתה השפעת הקטלנית, שפעת העופות. חוקרים בריטיים פנו למשפחה ובקשו להוציא את גופתו של סר מארק מארון העופרת, שבזכותו, כך האמינו, נשמרו דגימות DNA איכותיות שיוכלו אולי ללמד את המדע המודרני על השפעת ומפגעיה הקטלניים. ההוצאה מהקבר לוותה ביחסי ציבור רבים, אך תוצאות המחקר לא הביאו לפריצת דרך.


והנה, שנים אחר כך, שוב אנחנו במערבולת של פוליטיקה, דיפלומטיה ומגיפת שפעת חדשה. כמה טוב שהנחמה הצבעונית של 'רזי גן העדן', האמנות שובת הלב והעין, עודה מקשטת את האבן הירושלמית בחוצות העיר.


סיורים בעקבות הקרמיקה הארמנית של ירושלים וביקור בתערוכה 'רזי גן עדן' מתקיימים מדי שבוע, בשיתוף מוזיאון ישראל, משרד מורשת וירושלים והחברה לשיקום ופיתוח מזרח ירושלים.

מוזמנים לבוא לסייר איתנו > https://bit.ly/3cVEsPF


צילומים נירית שלו-כליפא: אחוזת סלדמר ביורקשייר, קברו של מארק סייקס ביורקשייר

צילום סר מארק סייקס - באדיבות ויקיפדיה.

  • Facebook - White Circle

© 2018 BY TEOR