• נירית שלו-כליפא

חכמת הרופאים: רופא 'גדול', חולה 'קטן' והמלצות לימי מגפה

בלשכתו של יצחק בן-צבי הייתה ספריה שמנתה מאות ספרים מתחומים מגוונים: היסטוריה, אמנות, מדע, הגות ומסות, שירה ועוד. כותבים רבים העניקו לבן-צבי המלומד המוערך עותק ראשון מספריהם בתוספת הקדשה אישית לנשיא ולרעייתו. בימים אלה אנו משחזרים בצריף הנשיא ברחביה את חדר הנשיא והייתה זו הזדמנות לרשום ולקטלג את אוסף הספרים הנדיר. רגע לפני שיצאנו ל'גלות' בבתינו, שלפנו מהספרייה שני ספרים שהעניקו רופאים ירושלמים וחוקרי תולדות הרפואה לבן-צבי ושנעשו רלוונטיים בימי צוק העתים של הקורונה.


הרופא וחוקר תולדות הרפואה ד"ר זיסמן מונטנר העניק לבן-צבי את ספרו 'מבוא לספר אסף הרופא' (ירושלים, תשי"ח). בהקדשה כתב: "לנשיא המדינה, החוקר המעמיק בתולדות ישראל ובתרבותו, ר' יצחק בן צבי בברכה נאמנה ובהוקרה רבה, ירושלים, ט' במרחשון תשי"ח".

ד"ר מונטנר, שהיה ממייסדי החברה הישראלית לחקר הרפואה, עלה מברלין בשנת 1933 והתגורר ברחוב הנביאים בירושלים. הספר 'אסף הרופא' שאת גרסאותיו השונות חקר, ופרסם לו מבוא מוער, נחשב לייסוד חכמת הרופאים.


מהי החכמה הקדמונית שנשמרה בין דפי כתב היד של 'אסף הרופא'?


"זה ספר הרפואות אשר העתיקו חכמים הראשונים מספר שם בן נח אשר נמסר לנח בהר אררט אחר המבול. כי בימים ההמה החלו הרוחות המזיקים להתגרות בבני נח, והחלו להשטות ולהטעות, ולחבל ולהכות בחלאים ובמכאובים ובכל מיני מדווה הממיתים והמשחיתים את בני האדם. אז באו כל בני נח ובניהם יחדיו ויספרו את נגעיהם לנח אביהם, ויגידו לו על אודות המכאובים הנראים בבניהם, ונבעת נח וידע כי מעוון בני האדם ומדרך פשעיהם יתנגעו בכל מיני תחלואים ומדווים." (מתוך ההקדמה לספר הרפואות של אסף הרופא)

האגדה מספרת שבני נֹח שאלו את אביהם מדוע לוקים בני האדם בתחלואים ומכאובים, נח שידע כי עוונות בני האדם וסטייתם מדרך הישר הם שמשחררים את השדים והמזיקים גורמי המחלות, הקים מזבח ופנה בתפילה לאלוהים. האל נעתר לו ושלח את המלאך רפאל שכלא את השדים למעט אחד שהמשיך לנוע בארץ ולהתעמר בבני האנוש. לנֹח ולבניו הוענק הידע "לרפא בעצי הארץ וצמחי האדמה". את סודות המרפא של השורשים והעשבים העבירו בני נח לשלמה המלך שהעלה אותם על הכתב בספר הרפואות. בימי חזקיהו מלך יהודה נגנז הספר ואבד.

ספר 'אסף הרופא' הוא הקובץ הרפואי העברי המוקדם ביותר ובו תורות רפואיות קדמוניות, עבריות ויווניות. הוא נערך כנראה במאה השישית לספירה בידי רופא שהתגורר בצפון ארץ ישראל או בסוריה. בעולם ידועים כחמישה-עשר כתבי יד שלו. מונטנר מדגיש את היסוד הנצחי של חכמת הרפואה שמציב אסף הרופא: זהו עיקרון המוסר הרפואי העובר כחוט השני בציר הזמן בכל התקופות וצריך להנחות את הרופאים בדרכם. אסף הרופא ממריץ את הרופאים שלא לחדול ממחקר ולימוד ומזהיר מפני רופאי אליל "כי חכם הרופאים עושה באמונה מלאכתו, ואוויל הרופאים יחבל באין מוסר".

אסף הרופא

הספר השני שמצאנו בספריית הנשיא מוקדש "לכבוד נשיא המדינה יצחק בן-צבי ולזוגתו רחל בן-צבי ינאית" נמסר לבני הזוג בשנת תשכ"ב. זהו הספר 'הרופא והחולים' (ירושלים תשי"ז) מאת ד"ר זלמן גורדין, יליד לטוויה שלמד רפואה בשטרסבורג ושירת כרופא בצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה.

הוא היה ציוני סוציאליסט שעלה ארצה ב-1935 והשתקע בירושלים. עד פרישתו לגמלאות היה גורדין רופא בקופת חולים של ההסתדרות, שהקדיש את זמנו לחינוך ולהטפה להיגיינה ולשמירה על בריאות הציבור, ופרסם עשרות פרסומים במטרה לקדם נושאים אלו.


עניין רב היה לו בהתבוננות על יחסי הגומלין שבין הרופאים והחולים היהודים וייחודם. הספר שהעניק לבן-צבי עוסק בהיבטים של יחסי רופא וחולה שחלקם נראים היום כמשעשעים ואחרים אולי רלוונטיים מתמיד.

ראשית, גורס גורדין, שונה החולה היהודי מהחולה שאינו יהודי. הגלות, סבלו של העם היהודי וחולשתו הגופנית מול עוצמתו הרוחנית, עשו אותו תובעני כלפי רופאיו. עבור היהודי החיים אינם דבר מובן מאליו, הם נס יום-יומי ויש להיאבק עבורם והרופא הוא שנדרש לעמוד בחזית המשימה. הרבה טענות יש לציבור היהודי כלפי רופאיו, ואולם הוא גם יודע להעריץ אותם ומכתירם כ'רופאים גדולים, מומחים ומפורסמים', אנשים 'בלתי רגילים' ממש.

בפרקי הספר הוא מקדיש דיון מיוחד לסוגים השונים של החולים: יש חולה ידען, חולה בעל גוזמה, חולה מקטרג, חולה עז פנים, חולה המערים על רופאיו, סרבן, פחדן, תמידי [כרוני], שתקן מאונס, חולה הדורש אמת, חולה עני וחולה עשיר, חולה זקן, כזה שמוגדר כפציינט טיפוסי של קופת חולים ולבסוף מגיע החולה שהוא בבחינת נחמה פורתא לרופא: החולה טוב המזג. וזו הינה רק רשימת החולים האמִתיים, לרופא המסור אורבת סכנתם של החולים המדומים, מפניהם ומפני תחבולותיהם מזהיר גורדין את עמיתיו: "מה עלתה להם לישראלים – פלאי פלאים, סורו למרפאות ותמצאו כי כל חולה רביעי וחמישי לקה בנזלת. עברו על בתי ישראל ותמצאו בכל משפחה טיפות אף... היהודי מן הדור הישן החלוש ובעל המיחושים יכול היה לטבוע את האמרה המפורסמת 'קדחת אינה מחלה' ואילו אנו היום בארצנו, הוי מה היה לנו!..." כך מתריע גורדין החשדן מפני הישראלים הנוטים להיפוכנדריות ולמחלות מדומיינות ומבוימות בתסמינים כגון נזלת, כאבי גרון, שיעול, לחץ דם, אולקוס, שיגרון, עצירות או סתם חולשה.

וראו מה כתב גורדין, הרופא המפקפק, על תסמינים הנשמעים מאיימים במיוחד בימי הקורונה: "החולה – עלה חומו, נתלווה גם שיעול, והאף סתום. מנבכי הזיכרון הועלו דמויות הסבא והסבתא, המשקל הראוי ניתן לכל כאב וכאב." הרופא מביע דאגה קלה ומפיח תקווה בחולים המודאגים לחינם באומרו: "יש להיזהר שלא יגיע חס ושלום לדלקת ראות, צריך לקוות שהכול יעבור בשלום", או פוטר את המתאוננים בשוויון נפש "אין כעת בעירנו מחסור בהצטננויות".

הפרק הרלוונטי ביותר בימים אלה הוא זה שכותרתו 'דאגת החברה לחולה' העוסק בערבות ההדדית המתאפיינת בלהט לבקר את החולים בביתם. הביקור והמפגש אמנם עשויים להביא להפגת הבדידות, לעידוד ולנחמה אבל גורדין גם מונה את הסכנות שטמונות בביקור חולים ובראש ובראשונה ההידבקות והפצת המחלה.

על ימי מגפה בעם הוא אינו חוסך את שבט לשונו ממנהגי הקהילה שצביעות אינה נעדרת ממנה על חשבון הזהירות: "וכשמתרגשת ובאה צרה על ישראל, מגפה ר"ל [רחמנא לצלן] פורצת, ואנשים כורעים כושלים ברחובות, מתעלה העם והאדם "הקטן" [...] - מוסר את חייו למען הצלת הזולת, ולבית שבו פגע האסון רצים האנשים, יושבים ליד מיטת החולה יומם ולילה... מגיפה כי תפרוץ פתאום ושוב אתם דשים במגפיכם הגלמיים ואצים להחלים את המתעלפים ביראת כבוד כבושה וברחמי נשים צדקניות מתהלכים הייתם סביב הגוססים ולב לא שמתם לסכנה הכרוכה בזה לכם ולמשפחותיכם."

ועל זה נראה שאין להוסיף ברוח ימי הקורונה...

קבלת חולים במרפאות שערי צדק


*ד"ר נירית שלו-כליפא היא אוצרת ומנהלת המחלקה לאוצרות ותיעוד חזותי ביד יצחק בן-צבי

*תצלום קבלת חולים בשערי צדק, באדיבות המרכז הרפואי שערי צדק, וארכיון יד בן-צבי

  • Facebook - White Circle

© 2018 BY TEOR