• Nirit Shalev Khalifa

הבל וכלימה או סגולה שתעביר את המגפה הנוראה מהעיר? על חתונה שחורה בימי קורונה ובימי כולרה

בשבועות האחרונים הורגלנו לשמוע על יוזמות יצירתיות של זוגות שמצאו דרכים להעמיד חופה, לשמוח ולשמח גם תחת האיסור להתקהל בימי מגפת הקורונה. למשדרי החדשות פרצה גם ידיעה מצמררת על אירוע לא שגרתי שהפתיעה בוודאי רבים רק בשמו המאיים: 'חתונה שחורה' שהתקיימה ביום רביעי, ראש חודש ניסן (26 במרץ), בבית העלמין של חסידי פוניבז' בבני ברק.


'חתונה שחורה' או 'חתונת מגפה' הוא מנהג שנפוץ בעיקר בקרב הקהילה האשכנזית. מקור המנהג במזרח אירופה ומטרתו להגן על הקהילה באמצעות עשיית צדקה כהבאת נזקקים, יתומים, עניים ונכים לחופה בכספי הקהילה. הטקס בבית הקברות ביטא התגברות על הפחד מפני המוות והאמינו שיש בכוחו למגר מגפות, שהרי המגפה פוגעת במרקם הבסיסי של החברה, וביכולתה לפַרק את המשפחה ואת המסגרת התומכת של הקהילה.


חתונת שני יתומים, צעירים שאיבדו את משפחתם, המתקיימת דווקא בבית הקברות היא התרסה של הקהילה מול המוות המשתולל והבטחה לניצחון החיים, לניצחון המשפחה והלידה מחדש שיגיעו בחלוף המשבר. החתן היתום, כלתו ואורחיהם שהתגודדו תחת חופת בד שחור בבית הקברות בבני ברק במרץ 2020 בוודאי לא ידעו כי באותו מועד בדיוק, לפני 111 שנים, בראש חודש ניסן שנת תרס"ט (1909), התקיים טקס דומה בבית הקברות שבמורדות הר הזיתים.

ביומן חברה קדישא האשכנזית נכתב: "ירשם פה לזיכרון שביום הזה לעת ערב עלה הקהל ח[ו]פה של ב' תימנים על הר הזיתים לסגולה של עצירת מחלה." הסיבה לחופה הדחופה הייתה מגפת כולירה שפשטה בעיר למודת המגפות. עם הקהל הרב שהתאסף אז נמנו תושבי ירושלים בני כל העדות והדתות ואליהם חברו תיירים וסקרנים שיצאו בתהלוכה מהרובע היהודי וצעדו לכיוון יד אבשלום כשהם מזמרים שירי חתונה חסידיים עליזים.

ביניהם היו אחדים שהשאירו עדויות בתצלומים: רופא העיניים האדוק וחובב הצילום, ד"ר משה ארלנגר, הנציח במצלמתו זוויות נדירות של האירוע וניכר שהתעניין דווקא בקהל המגוון. גם צלמי המושבה האמריקנית, מתעדיה של ירושלים בראשית המאה העשרים, הנציחו את התהלוכה ואת ההתקהלות. איש המילים, אליעזר בן-יהודה, שצפה מזועזע בטקס מיהר להשחיז את קולמוסו בעיתונו 'הצבי' כנגד יריביו המושבעים, אנשי היישוב הישן, וכנגד מעשיהם שהיו בעיניו נבערים ומגוחכים.

חתונה שחורה בבית הקברות בהר הזיתים. 1909. צילום: המושבה האמריקאית

"ובאמת, היש לך דבר יתר מגוחך מהמעשה הזה? עם רב הולך להר הזיתים לראות בנישואים של יתום ויתומה – למען שתעבור על ידי 'סגולה' זו המגפה הנוראה מהעיר...ואפילו רגע, אין העם הזה חושב, כי ימי החשך והבערות עברו, כי המחלות - לא מגבוה נשלחו אלינו, כי אין תפילה בעולם, יהי למי שיהיה, שתוכל להעביר מחלה מעל הארץ. וכמו לפני שלושת אלפי שנה, כן היום, מביט העם הזה ב'הבל' הנעשה לפניו, ברצינות רבה ובאמונה עוד יתר רבה." (הצבי, 25 במרץ 1909)

חופה שחורה בבית הקברות בהר הזיתים, צילום: ד"ר משה ארלנגר 1909

בציניות, ששמחה לאיד לא נעדרה ממנה, תיאר בן-יהודה כיצד השתבש לפתע הטקס. לחתן התימני היתום הובטח על ידי "העסקנים בהצלת העיר מכיליון המחלה", בלשונו של בן-יהודה, שכר של ארבעה עשר נפוליונים תמורת טרחתו. לאחר שהות ארוכה בלב ההמון הצפוף והמיוזע החל החתן לפקפק בכדאיות העסקה ובאמינותה. בחששו שלא יקבל את שכרו "התימני החבר עושה 'ויברח', כן הוא ברח", המשיך בן-יהודה להתמוגג.


מארגני החופה ש"פחדו פן חס ושלום תשוב המחלה לאיתנה" דלקו אחריו עד שער האריות ולאחר משא ומתן ארוך נאספו המעות על ידי "קשקוש קופסאות" בקרב הקהל, והחופה והקידושין נערכו כדת וכדין. בן-יהודה נאמן לעבודתו העיתונאית ביקש את תגובת אחד ממארגני החתונה, חסיד וממונה באחד הכוללים, והלה שח לו כי "הפסד לא הפסדתי מאומה, ואם לא יועיל לא יזיק." שהרי בכל מקרה מצווה להשיא יתום ויתומה. ואילו בן-יהודה לא השתכנע ודבק בעמדתו כי המנהג הוא בושה וכלימה לכלל ישראל.

חתונת מגפה בירושלים וגם הביקורת עליה לא היו דבר חדש ובמגפת הכולירה הנוראה של שנת תרכ"ו (1866) שהפילה חללים רבים, נאחזו תושבי ירושלים בייאושם בכל שביב של תקווה לתרופה לעצירת המגפה. בעיתון הלבנון התפרסמה ידיעה בח' באייר תרכ"ו שכאשר "ותרב המגפה לאכול בעם, המציאו איזה אנשים מין קטורת לעצור בעד המגפה, והוא כי לקחו מן הבא בידם יתום קטן ויתומה קטנה, והשיאום ועשו החופה בבית הקברות על קבורת איזה צדיק." הכותב מלין כי המנהג הוא תועבה כשלעצמה להשיא קטינים בלא התחשבות בהם וברצונם. ומה שנולד בחטא הסתיים בטרגדיה. ימים אחדים לאחר החופה התקוטטו הילדים, בני הזוג. משפחת הכלה יצאה כנגד החתן בהשמצות עד שמאס בחייו, ברח אל המקווה והטביע עצמו. נשים שירדו לטבול גילו אותו והזעיקו את הרופא ד"ר ניימאן שהצליח לאחר החייאה מורטת עצבים להשיבו לחיים. ומסיים בעל המאמר בתקווה שמהמאורע המצער תצא טובה ודבר קדמה "ויקבעו הלכה לדורות: בכל מתרפאין חוץ מנישואי יתום ויתומה שלא לדעתם." .

* נירית שלו-כליפא היא מנהלת המחלקה להיסטוריה חזותית, אוצרות ותיעוד ביד בן-צבי

* הצילום של ד"ר משה ארלנגר באדיבות אוסף ד"ר דניאל ודניז ריין; יששכר פולק, אוסף אדית פולק־ארלנגר.

  • Facebook - White Circle

© 2018 BY TEOR