• יד יצחק בן-צבי

היושבים בבֵית המֶרְחָק – על מגפת דלקת קרום המוח, 1909

מאת: סמדר ברק | מחברת הספר: חמש עטרות: ד"ר אהרן מאיר מזיא, רופא הלשון העברית, יד יצחק בן־צבי


ד"ר מזיא ליד מיטת חולה בבית החולים בראשון לציון

הד"ר אהרן מאיר מזיא (1858–1930), שהיה בעל סמיכה לרבנות ובעל תואר מהנדס, מצא את ייעודו בסופו של דבר בתחום הרפואה. הוא למד רפואה בשוויץ, ועם סיום לימודיו ב־1887 שלח אותו הברון רוטשילד לארץ כדי לספק למתיישבים במושבות טיפול רפואי טוב. מזיא התיישב במושבה ראשון לציון וטיפל בפועלי המושבה, בפקידי הברון, באנשי הממשל הטורקי ואף בבני היישוב הישן בירושלים.

שתים עשרה שנה חי במושבה, ואחר כך עבר לירושלים והיה רופא בבית החולים ביקור חולים. באותן שנים התמודדו הרופאים בארץ ישראל עם מחלות רבות, ובהן כולרה, מלריה וטיפוס.

ב־1909 התחוללה בארץ מגפת דלקת קרום המוח, והאווירה הייתה קשה עד מאוד. כך תיאר זאת הסופר ש"י עגנון: "[...] מחלת דלקת קרום המוח היא מחלת השבתא שקוראים לה קשיות עורף. [...] יש מן הרופאים שאומרים שהחולי בא מן המים הרעים [...]. ויש מן הרופאים שאומרים שהרפש והחלאה שבעיר מביאים את המחלה. ויש מן הרופאים שאומרים שהטלית והשטריימיל מביאים עמהם את המחלה. מוטלים הם [...] על מטת החולה, ובשבת אדם הולך לבית הכנסת, מוציא את החידקים הרעים מרשות היחיד לרשות הרבים. מוסיף עליהם המקוה. שיש מקוואות שממלאים אותם במים עכורים [...]. מוסיף על כל הטעמים הללו, העניות, שיושבים בדירות צפופות [...]", תמול שלשום, עמ' 557–558.


ד"ר מזיא שסבר שאפשר לעצור את המגפה רק באמצעות הקפדה יתרה על כללי היגיינה מדוקדקים, ביקש להנחיל את הכללים האלה לאוכלוסייה. לשם כך פרסם חוברת בת 42 עמודים ותיאר בה בפרוטרוט את מחוללי המחלה ואת התסמינים של החולים בה; ערך סקירה היסטורית על המחלה והציע לה שם עברי מן המקורות – שִׁבתָּא. אבל עיקרהּ של החוברת הוקדש לאמצעים שיש לנקוט כדי להימנע מהידבקות במחלת השבתא.


שער החוברת שכתב מזיא על מחלת השבתא

הינה כמה מההוראות שהפנָה לאוכלוסייה:

הצעות מיוחדות בנוגע להסרת השבתא ממנו.

1. להקצה [!] בכל שכונה חדר קטן מיוחד לעשן שמה באדי פרמלין את הרופאים והרוקחים והחובשים המבקרים את החולים המִדבקים והמשמשים אותם, בצאתם מן הבתים המנוגעים, ולא יזהמו אחרים לרגלי מלאכתם.

2. להכין ליד ביה"ח המקבל את חולי השבתא עוד מחלקה מיוחדה בעד החולים שהכרת מחלתם עדין מוטלת בספק והרופא מפקפק להשכיבם בין חולי השבתא ודאים.

6. לאסר אסור חמור על כל בני הבית שנמצא חולה שם, ללכת לבית הכנסת או לבית המדרש ללמוד, או לישיבה ולת"ת ולבית הספר ולגן הילדים, או לשום אספה עד שיטהרו את עצמן [!] כחק כמבואר שם.

7. ליסד בכל שכונה ושכונה חברת שמירת הבריאות [...] ושהחברים יתחיבו ללמד את יסודי תורת שמירת הבריאות הפרטית והכללית, וגם דיני טהרת הבתים והכלים והבורות ולפקח ולהשגיח כל אחד ואחד בשכונתו, שכל השכנים יקימו את התקנות האלו ויזהרו בהם [!].



יש לציין שבצד מלאכת הרפואה, פעל ד"ר מזיא למען תחיית העברית; היה חבר ועד הלשון העברית ושקד כל חייו על כתיבת "ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע". לאחר מותו ערך את המילון המשורר שאול טשרניחובסקי, והוא יצא לאור ב־1934. בעיון במילון נמצא שחלק מהמונחים המשמשים אותנו שימשו גם בזמנו; בידוד, חיסון ומגפה. נגיף אינו מצוי, ואת המילה Virus הוא מתרגם מילולית מיוונית – אֶרֶס, רעל. פנדמיה היא בלשונו – מגפת עַם.

הֶסְגֵּר אף היא משמשת בעברית כבר מתקופת חז"ל, אבל מזיא שאהב לחדש מילים מתוך המקורות, מציע לחדש את הביטוי "בית המרחק" (שמואל ב טו, יז) הנזכר בסיפור מרד אבשלום. שם מסופר שדוד ואנשיו התפנו מן הארמון לבית המרחק. יש מפרשים שהם התפנו למקום רחוק מחומת העיר ירושלים או למקום רחוק מהעיר ירושלים. אחרים סבורים שזה כינוי למקום המצורעים, המכוּנה גם "בית החפשית" (מלכים ב טו, ה); ומוצאים לכך רמז בתהלים לח, יב – "אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ".

והעיקר, שנצא בקרוב לחופשי מבית המרחק, מבית החופשית, מן ההסגר והבידוד...

  • Facebook - White Circle

© 2018 BY TEOR