• מענית לוינגר ולביא שי

משידוכין לנישואין: על מנהגים וטקסים בקהילות ישראל


הנישואים מילאו תפקיד חשוב ביותר במחזור החיים היהודי המסורתי. מחשבה רבה וגם ממון הושקעו בתכנון האירועים הקשורים לחתונה וגם לטקסים שקדמו לה, כשהמטרות הן: גיבוש הקשרים בין משפחות בני הזוג, גיוס סכומי כסף, ארגון נדוניה והכנת הטקסים הנלווים להקמת בית חדש בישראל, כולל מאכלים מיוחדים לכל טקס.

מנהגי החתונה וטקסיה משקפים במידה רבה, את הנורמות, את הווי החיים ואת המנהגים שהיו נהוגים בקהילות היהודיות בתפוצות השונות, ולכן ניתן לראות, בצד קווי דמיון, את הבדלי התרבויות הנהוגות בארצות שונות בהן חיו היהודים. ההבדלים מתבטאים בלבוש, במאכלים ואפילו במסמכים הקשורים לתהליכי הנישואים: כתבי שידוכים, כתובות, תעודות נישואים ועוד.

בארכיוני יד יצחק בן-צבי מצוי חומר תיעודי מרתק ומגוון של מסמכים מקהילות שונות, כולל ארץ ישראל, ממנו ניתן ללמוד על מנהגים ונורמות מגוונים הקשורים בחתונה ובכל מה שקדם לה.

'אין זיווגו של איש אלא מן הקדוש ברוך הוא' (בראשית רבה ס"ח)

בחברות מסורתיות, ברוב המקרים, לא הושתת הזיווג לנישואים על אהבה רומנטית או על פי בחירה אישית של בני הזוג. הנישואים תוכננו והוצאו אל הפועל על ידי הורי הזוג, ועל פי רוב גם בהתאם לשיקוליהם. בחירת ההורים הייתה בהתאם לקריטריונים חברתיים ומשפחתיים הקשורים לייחוס אבות, למצב כלכלי ולמעמד המשפחה בקהילה.

בתעודות שונות העוסקות בתנאי הנישואים נמצאו עדויות על משא ומתן שהתנהל בין ההורים לגבי גובה סכומי כסף, רכוש, מתנות וכדומה. מקובל היה למשל לדרוש מגורים אצל הורי החתן, שיתוף החתן בעסקיו של אבי הכלה, ושותפות בנכס כלשהו המניב רווח עתידי לזוג הצעיר.

כך לדוגמה, בשנת תרפ"ח הבטיח ירחמיאל שטיינברג, מראשוני המושבה מוצא, נדוניה שכללה 15 דונם בכרם במוצא ושני חדרים בביתו לחתנו משה בוגרד.

פעמים רבות, לאחר שנמצא הזיווג וניתנה הסכמה להצעת השידוכים, התקיים טקס מלווה בכיבוד. ההסכמה הייתה מחייבת, והיו קהילות בהן נחתם שטר התנאים בנוכחות עדים. אם בוטל הזיווג בשלב זה, הייתה זו פגיעה קשה בכבוד המשפחה, ועל כן הוטלו על המבטלים קנסות כבדים.

בפנקס שידוכין מירושלים משנת תרפ"ז (1927) מופיעות דוגמאות מעניינות להסכמות בין המשפחות. כך לדוגמה לקראת חתונתם של שלמה בן יהודה כהן עם חנה בן נסים מלמד, החתן התחייב להעניק לכלה תכשיטין לפי"כ - תכשיטים לפי כבודה. החופה נקבעה לחודש ניסן הבעל"ט. באם יהיה ביטול, יוטל קנס על המבטלים: חו"ג (חוב גמור) קנס חמש לירות מצריות לי"מ (לירות מצריות). גם החתן מרדכי בן אברהם נסים בער התחייב להעניק תכשיטים לכלתו המיועדת, מרים בת אברהם פרחי, וכן 100 'מזומנים'. הנדוניה כללה ארון, ראי ומכונת תפירה. בהסכם אף נקבע שהחתונה תיערך לא אחרי חג השבועות תרפ"ז (הפנקס כולו באתר 'כתיב' בספריה הלאומית').

גם בשטר חיוב בענייני שידוכים מחאלב שנכתב בארמית, כנראה משנת 1828, מופיעה התחייבות לקיים את טקס הנישואים לא יאוחר ממועד מסוים, תוך ציון מפורש כי אם החתן המיועד לא יעמוד בהתחייבותו לשאת את הכלה יהיה מחויב לתת ל'משודכתו' בכל שבוע חמישה גרוש, דמי מזונות עד שהכלה המיועדת תינשא לאחר.

במסגרת פרויקט 'ישראל נגלית לעין' העבירה אלינו שפרה דאנה-לשם מקרית טבעון שטר שידוכין לפי מנהג יוצאי ספרד, בין אברהם דאנה למשפחת יונה ארואסטי. בשטר, שנכתב בירושלים ביום ד' בכסלו תש"ב, יש התחייבות הדדית של בני הזוג לגבי קביעת מועד לנישואים 'לא יאוחר משבועות', ובצד המועד יש התחייבויות כספיות.

'בואי כלה' עם הנדוניה

הנדוניה היא הרכוש שהביאה משפחת הכלה לבית חתנה. מטבע הדברים, הכנתה הייתה תלויה במצב הכלכלי של המשפחה. הנדוניה כללה פריטים אישיים של הכלה: מלבושים, כלי מיטה, וילונות ועוד. במקרה של גירושים, הייתה רשאית הכלה לקבל בחזרה את רכוש הנדוניה שהביאה עמה, וכך היה גם במקרה של מות בעלה.

לכן טרם החתונה נעשה רישום מדויק של הנדוניה, אשר נועד להבטיח לכלה את זכותה לקבל בחזרה את רכושה, ולעתים הופקד הרישום במשרד הקהילה או בבית-הדין, כמו תעודה זו המציינת את פריטי הנדוניה.

'והרי שטר כתובתך'

הכתובה היא חוזה הנישואים הנערך בין איש לאשתו, בו נוטל החתן על עצמו התחייבות כלפי כלתו ומטרתה להבטיח את עתידה בחיים המשותפים, או במקרה של גירושין או אלמנות. את הכתובה קוראים בטקס הנישואים, ביום החתונה. היא נפרשת לפני האורחים בחופה, ותוכנה מוקרא בפומבי כדי להצהיר על פרטי תוכנה.

בכתובה מאיזמיר משנת תרע"ב (1912) התחייב החתן יעקב יוסף... די ג'אביש 'שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה ולא יגרשנה כי אם מדעתה... ורשות בית דין'

קיימים ניסוחים שונים של שטרי כתובה מקהילות שונות, אך הלשון הבסיסית של הכתובה היא ארמית (השפה הראשית של המסמכים בתקופת חז"ל). בנוסח הפתיחה נרשם תאריך החתונה וגם שם המקום בו נערכה. מרבית הכתובות מקושטות ומאוירות באיורים רבים בלא השארת שטח ריק וחשוף; וזאת כדי למנוע הוספה על תנאי הכתובה או שינוי בתוכנה. היו קהילות בהן נהגו לפרט את פרטי הנדוניה שהביאה הכלה, כמו כסף, תכשיטים ופרטי לבוש. לעתים אף צוינו התחייבויות החתן כלפי הכלה, כגון, שלא לצאת מהארץ בה חי הזוג חיים משותפים.

בכתובה מירושלים משנת תרע"ז (1916) התחייב החתן שלמה בן חיים דוד פריסיאדו סורנאגה שלא יישא שום אשה אחרת עליה אלא אם כן שהתה עמו חמש שנים רצופות ולא ילדה לו, ושלא יעבור מאר"ץ (ארם צובה) או מאלכסנדריה (מצרים)... עד שיניח לה גט של זמן.

מעניינת התעודה המצויה בארכיון יד יצחק בן-צבי, בה רשום נוסח הכתובה עם שמות מייצגים כגון, "משה בן עמרם" החתן הנושא לאשה את "צפורה ב"ר יתרו" , כטופס קבוע למילוי פרטי החתן והכלה בעת הצורך, בחתונות שיתקיימו בקהילה.

במעמד החתונה נפרשה הכתובה לפני האורחים ותוכנה הוקרא כהכרזה, ולאחר הטקס הופקדה בידי אם הכלה. היו קהילות בהן היה נהוג להפקיד את הכתובה או עותק ממנה במשרדי הקהילה.

לשמח חתן עם הכלה

לטקס החתונה נלוו שירים מיוחדים שחוברו במיוחד לכבוד הכלה על ידי החתן או על ידי בני משפחה וידידים של בני הזוג. לעתים השירים לכבוד החתן והכלה היו ארוכים בנוסח פיוטים, ולעתים היו בנויים כאקרוסטיכון עם שמו של החתן ו/או שמה של הכלה ואפילו שמו של מחבר השיר.

באוסף משפחת דני וצביה לודמר מקרית טבעון, מאוספי ישראל נגלית לעין, שמור שיר אקרוסטיכון שחובר לנישואים של מאיר מרקוזה עם שושנה שידלובר בל"ג בעומר תרצ"ו, 10.5.1936:

המצווה "לשמח חתן וכלה" יצרה מנהג של חיבור חידות בנושאים שונים, כדי לשעשע את בני הזוג ואת האורחים. נהגו לחלק אותן כמה ימים לפני החתונה, ועל פתרונן הכריזו בתום הטקס. כתבי החידה הוקדשו לחתן ולכלה עם שמותיהם המפורשים, ולעתים נרשם גם שם המחבר שהוצפן באקרוסטיכון.

אופנה זו של כתבי חידה היתה נהוגה בקרב קהילות בהולנד ובאיטליה, במיוחד במאות 17-19. אף בימינו כידוע, נוהגים לשיר שירים כדי לשמח את החתן והכלה.

וזאת לתעודה

רישומי הנישואים היו חשובים לשם שמירה על טהרת הזיווג, כיבוד ההסכמים שנחתמו, ועמידה בהתחייבויות שנטלו על עצמם בני הזוג, ובעיקר בנוגע לזכויות האישה. התעודות מעידות כי בעת הצורך ניסו הנשים לממש את זכויותיהן המעוגנות בכתובות וברישומי הנישואים.

מתעודה מהעיר חאלב ניתן ללמוד על פנייה של אלמנה בשם רחל מב"ח בת אברהם נוואשי הלוי נ"ע המבקשת "להגבות לה סכי כתובתה והוציאה שטר כתובתה מתחת ידה (הקטע הרלוונטי מודגש בקו תחתי). בתעודה מצויין גם מועד נישואיה והסכום שהוקצב לה כנגד שטר הכתובה, בהתאם לכתוב בו.

ההשקעה הרבה בכל הקשור לנישואי בני זוג, כפי שמשתקפת בתעודות, מעידה על חשיבותם של הנישואים ביהדות בדורות השונים בכל קהילות ישראל, על המחויבויות החברתיות והכספיות, כמו גם על השמחה המלווה את האירועים הללו.

יע


  • Facebook - White Circle

© 2018 BY TEOR