• Admin

על צבר שובב שהפך ללוחם נועז במלחמה על עצמאות ישראל


אבינעם סלוצקי נולד במרחביה ב-7.10.1915, בן לנח ורחל (לבית חרש), אנשי העליה השניה, מראשוני אום ג'וני, מרחביה ונהלל.

אבינעם ואחותו הבכורה שולמית היו הילדים הראשונים שנולדו במרחביה. עם השנים גדלה המשפחה כשנולדו אברהם, צילה וזאב. מאוחר יותר אמצו ההורים את שושנה, מקבוצת "ילדי טהרן" שהגיעה מהתופת באירופה.

אביו של אבינעם, נח סלוצקי, היה איש ספר ועובד אדמה. אמו, רחל, עבדה במשק המשפחתי והיתה אשה רבת פעלים.

רוב שנות הילדות עברו על אבינעם בנהלל. ילד אוהב ספר, נגן מחונן בקלרניט, סחף עימו קבוצת חברים להתחקות אחר עשרת השבטים האבודים ולגלות את נהר הסמבטיון. לשם כך למדו גמרא וגיאוגרפיה והשקיעו שעות רבות. מאידך, היה שובב גדול…

אהוד בן עזר כתב בספרו אומץ – סיפורו של משה דיין (שהיה בן כיתתו של אבינעם): "שובב גדול הוא נער ושמו אבינעם סלוצקי, שמייסד לשם תעלולים את חביב"י – חבורת בריונים בארץ ישראל, שגם משה חבר בה. לפעמים, כאשר המורה משולם מוציא את אבינעם החוצה, תופס הנער במעקה של מרפסת הצריף ומטלטל אותו בכל כוחו עד אשר היושבים בפנים מרגישים כמו בספינה השטה בים סוער. יום אחד, בשנת 1927, מתחוללת בארץ רעידת אדמה חזקה, שמורגשת גם בנהלל. במקרה יוצא אבינעם מן הכיתה דקות אחדות לפני כן, לשתות מים. כאשר הצריף מתחיל לרעוד, ומהקירות נופלים הקישוטים, עלוני הקיר והתמונות שתלו הילדים והריצפה מזדעזעת, רץ משולם החוצה בצעקה: 'אבינעם, שתפסיק מייד לנדנד את הצריף'!"

עשרות שנים אחר כך יכתוב המורה הנערץ משולם הלוי, מכתב לאבינעם ובו יבקש בהומור סליחה על שחשד בו ביום רעידת האדמה…

כבר בגיל 14 השתלב אבינעם באימונים ב"הגנה", שם פיתח יכולותיו כלוחם ובין היתר התבלט כזורק רימון למרחק גדול מאד. בשנת 1938 הצטרף ליחידה שייסד הקצין הבריטי אורד ויינגייט – "פלוגות הלילה המיוחדות" למלחמה בכנופיות הערביות בצפון הארץ. אבינעם לחם במבצעים רבים ונועזים במסגרת יחידה זו והיה זה שהעניק לה שם קצר, בעל משמעות ונוח יותר להגיה – "פלוגות האש".

כהוקרה על עוז רוחו ותושייתו בקרב בכוכב הירדן (כאוכב אל הוו'ה), העניק לו וינגייט את אקדחו האישי, המוצג היום במוזיאון "בית שטורמן" בעין חרוד.

כאשר התפרקו פלוגות האש המשיך אבינעם בלחימה ובהגנה על אדמת המדינה שבדרך.

עם רבים מחבריו הלוחמים שמע גם הוא בהתרגשות את תוצאות הכרזת האו"מ על תוכנית החלוקה. באלבום התמונות המשפחתי שמורה תמונתו עם שער עיתון "הארץ" מיום המחרת. מתחת לכותרת הראשית: "הוחלט על הקמת מדינה יהודית", נראית מפת תכנית חלוקת הארץ המפורסמת וכן תמונותיהם של הרצל וחיים ויצמן. מקום הפרדס הנראה ברקע אינו ידוע.

לצד מחוייבותו העמוקה ואהבתו לארץ, שמר אבינעם על ערכי המוסר וטוהר הנשק, גם במחיר של סרוב פקודה. באחד הקרבות במלחמת העצמאות ניתנה הוראה לפוצץ את ביתו של מוכתר כפר ערבי, ששימש כבסיס יציאה לפעולות הרג רבות ואכזריות על הישוב העברי. דקות ספורות לפני הפיצוץ החליט אבינעם להכנס לבית על מנת לודא שאין בו נשים או ילדים. מפקדיו סרבו לאשר צעד זה אך אבינעם החליט לסרב פקודה ונכנס לבית המוכתר, מצפונו לא נתן לו להרוג חפים מפשע.

בתקופה בה היתה איבה גדולה בין האצ"ל וההגנה, שוב גבר צו מצפונו על ההוראות מגבוה: איש אצ"ל פצוע שנרדף ע"י הבריטים קיבל מידע על כך שיוכל למצא מחסה בבית משפחת סלוצקי בנהלל (מעוז תנועת העבודה וה'הגנה'). הוא הגיע לבית המשפחה, התקבל בארוחה חמה ונלקח ע"י אבינעם למקום מבטחים. כשהתגלה המעשה ע"י פיקוד ההגנה ננזף אבינעם, אך הוא סירב להביע חרטה. ערכי המוסר והאנושיות שהיו טבועים בו גברו על כללי ההתנהגות שהיו מקובלים אז, במסגרת הנסיבות.

בשנת 1943 נדרס למוות אביו של אבינעם, נח, ע"י חבורת קצינים בריטים שיכורים בעת שחזר מעבודתו בשדה. הוא נקבר בנהלל, בן 52 היה במותו.

האסון לא ריפה את ידי רחל, אמו של אבינעם, והיא המשיכה בפעילותה למען הכלל, גם אחרי קום המדינה. זכורה במיוחד פעילותה במושב שער אפרים עם עולי תימן, להם סייעה להשתלב בארץ. בזכות מסירותה הרבה העניקו לה העולים את הכינוי "אמא רחל".

במלחמת יום כיפור פקד אסון נוסף את המשפחה: זאב (זאבל'ה) סלוצקי-עמית, איש המוסד, אחיו הצעיר של אבינעם, נהרג בקרב "החוה הסינית". חברותם האמיצה של זאב ויוסף רגב, גם הוא מנהלל, היוותה את ההשראה לנעמי שמר בכותבה, טרם נפילתו של זאב, את השיר "אנחנו שנינו מאותו הכפר".

בשנת 1951 נישא אבינעם ליפה (לבית גלינקא) שעלתה לארץ כילדה מפולין. הזוג בנה את ביתו בנתניה, ויפה עבדה כמחנכת. עד היום היא נחשבת לאחת המורות המיתולוגיות בנתניה.

לאבינעם וליפה נולדו שתי בנות – רויטל (לימים קריינית ושדרנית רדיו וטלויזיה) ויעל (לימים שחקנית ופסיכותראפיסטית). כשבגרו שינו שתי הבנות את שם משפחתן לעמית, השם בו בחר בזמנו מאיר, בן דודו של אבינעם, כשנדרש לשנות את שמו במסגרת עבודתו במוסד.

אבינעם היה איש משפחה חם ומסור, יפה תואר, אדם שנון וכריזמטי אך מצניע לכת. אוהב טבע ומעריץ מושבע של השפה העברית. בנותיו זוכרות את המילון עב הכרס שהיה מונח דרך קבע על שולחן הסלון בביתם. לעיתים קרובות היו משתעשעים בני המשפחה בחידות לשוניות ובמשחקי מילים.

תחביב נוסף הזכור במיוחד היה משחק השחמט, אותו היטיב אבינעם לשחק, עוד משחר נעוריו. בשנת 1947 אף זכה בגביע אלוף ההתיישבות העובדת!

בשנת 1988 ביקר בארץ בריידן, מי שהיה סגנו של אורד ווינגייט בפלוגות הלילה. בריידן נפגש עם אבינעם וצילם אותו זורק אבן למרחק גדול, לזכר יכולותיו יוצאות הדופן בזריקת רימון בשנים עברו. משחזר בריידן לבריטניה שלח לאבינעם את הצילום עם המכתב המצורף.

אבינעם נפטר בגיל 80, בשנת 1995. לחלק גדול מסיפורי הגבורה אודותיו נחשפה המשפחה לראשונה בימי "השבעה", כשרבים מותיקי הלוחמים שהיכירוהו הגיעו לספר על השנים הרבות בהן נלחם בעוז על הקמת מדינת ישראל.

מקורות: "מה עושה האקדח של ווינגייט בצפון תל אביב", בלוג "הסטוריה מתמשכת" מאת עופר אדרת, 7.10.2013


  • Facebook - White Circle

© 2018 BY TEOR