• צוות ישראל נגלית לעין

כֻּלָּם עוֹמְדִים, מְסוֹרָקִים​​


בתלבושת האחידה או בלעדיה בנים ובנות, ביחד או לחוד עומדים לצד הלוח או ישובים על הספסלים בשורות ישרות בחצר או במגרש המשחקים עם מחנכי הכיתה או עם המורה האהובה תמונות המחזור שהעלו אבק באלבומי המשפחה הן ציון דרך, סיכומה של תקופה מציפות זיכרונות מילדות רחוקה ויפה

כֻּלָּם עוֹמְדִים, מְסוֹרָקִים, בֵּין הַפְּרָחִים,

לְפִי הַגֹּבַהּ, הַגְּבוֹהִים וְהַנְּמוּכִים,

מְסֻדָּרִים, מְאֻשָּׁרִים וּמְחַיְּכִים

כְּאִלּוּ כָּל מַה שֶׁרָאוּ פֹּה זֶה פְּרָחִים.

עוֹמֵד צַלָּם וּמְצַלֵּם אֶת הַתְּמוּנָה

בְּאוֹר נָכוֹן וּבַשָּׁעָה הַנְּכוֹנָה.

אוּף, זוּזוּ קְצָת, כָּאן לֹא רוֹאִים אֶת הַגִּנָּה.

עִמְדוּ. לֹא, שְׁבוּ. יְצָאתֶם לִי מִן הַתְּמוּנָה.

חַיְיכוּ יָפֶה, עִמְדּוּ יָשָׁר,

רַק לֹא לִדְחוֹף בְּבַקָּשָׁה.

הָרֹאש זָקוּף. מַבָּט לַצָּד.

אֲנִי יָפֶה?

אַתָּה נֶחְמָד.

חִיּוּך רָחָב. עִמְדוּ יָשָׁר! כָּך אִי אֶפְשָׁר!

תִּהְיוּ צְפוּפִים, תִּהְיוּ יֶפִים, לֹא לְדַבֵּר.

אַל תִּתְרַגְּשׁוּ. זֹאת רַק תְּמוּנָה וְזֶה עוֹבֵר.

בַּצָּד הַזֶּה אֲנִי נִרְאֶה יָפֶה יוֹתֵּר?

כֻּלָּם יֶשְׁנָם? אוּלַי עוֹד מִישֶׁהוּ חָסֵר?

(לאה נאור)

הוֹרֵי הַיְּקָרִים הִבִּיטוּ נָא וְרָאוּ

זוֹ תְּעוּדָתִי, אַתֶּם בִּי הִתְגָּאוּ.

אֵלֵך לְבֵית הַסֵּפֶר אוֹ אמשיך ללמוד בְּגַן, זֹאת בתעודה הָרֵי כָּתוּב, כמוּבָן

(אורלי בינדר)

הילד הכי קטן בכיתה (יהונתן גפן)

הייתי הילד הכי קטן בכתה, הכי קטן בשיעור, והכי קטן בהפסקה.

בסוף השנה, כשהיו מצלמים, ואני, הנמוך, תמיד עומד בסוף הילדים על ארגז הפוך.

הילדים הגבוהים עומדים בשורה, ופתאום אני מטר ועשרה, ראשי נוגע בחגורה של המורה.

בלילה הייתי בוכה לי בתוך השמיכות. אלוהים, תעשה שלא יסתירו לי ושאוכל לראות!

אני חושב שמישהו למעלה שמע את הדברים, כי עכשיו אני גם בן שבע וגם מטר ועשרים.


  • Facebook - White Circle

© 2018 BY TEOR