ביום שישי הקרוב, 1.11, נעלה ביד בן-צבי את ההצגה 'מניה: אגדה בחייה' שכתבה פנינה גרי, על פי ספרה של רחל ינאית בן-צבי (עיבוד ובימוי: גבריאלה לב, קבוצת התיאטרון הירושלמי). קבוצת התיאטרון הירושלמי התגייסה עימנו ועם פנינה, בת דור תש"ח ליצור תיעודרמה: הצגה המבוססת על תיעוד ויצירה מתוך חומרים היסטוריים, שיצרו נשים שהן גם עדות וגם מתעדות. נשים שלא רק פעלו בשדות המציאות רבת התהפוכות של המאה העשרים, אלא הבינו בזמן אמת שהזיכרון ההיסטורי הוא שמכריע את המערכה.  

רחל ינאית ומניה שוחט היו נשים פורצות דרך, ששברו מוסכמות, הובילו וקיבלו החלטות שהכריעו גורלות. הן תפסו מקום מרכזי בהקמת ארגון 'השומר' וב'הגנה'....

לרגל אירועי הבית הפתוח בבית הנשיא בחול המועד סוכות תש"פ (2019) נערך חיפוש באלבומי המשפחות שתועדו במסגרת המיזם. בין עשרות תצלומים גילינו גם תמונות של פרופ' יוסף יואל ריבלין מבקר בצריף ידידו, הנשיא בן-צבי ואולם באלבום משפחת בן-צבי שנשמר אצל הנכדה, יעל אילן (בן-צבי) היו שני ספרים ובהם הקדשות מרגשות של פרופ' ריבלין ליצחק בן-צבי ולרחל ינאית.

בחורף 1953, חודשים אחדים לאחר שנבחר יצחק בן-צבי לכהונתו הראשונה כנשיא מדינת ישראל הגיש לו ידידו ושותפו לדרך המחקר, פרופ' יוסף יואל ריבלין כרך של ספרו 'אלף לילה ולילה' ובו הקדשה וברכה לרגל היבחרו לנשיא השני.

בטבת תשכ"ד ( 1964), לאחר כעשור, לאחר פטירתו של בן-צבי, ה...

ביום חמישי חוהמ"ס זכינו להיות אושפיזין ומארחים בסוכת הנשיא ראובן ריבלין ולפגוש אלפי מבקרים, שהם-הם הסיפור הישראלי. מכל רחבי הארץ, אנשים, נשים וילדים, מבקרי הבית הפתוח בבית הנשיא, "פתחו אלבום" משפחתי בתמונת סלפי המנציחה את ביקורם. התמונות יתועדו באתר ישראל נגלית לעין ההולך וגדל. עוד אלפי אנשים נחשפו לעשייה שלנו, והביעו נכונות לשתף אותנו - ואת הציבור כולו - בצילומים ובחומרים המשפחתיים....

ביטאונים צבאיים היו סוגה (ז'אנר) נפוצה בימי מלחמת העצמאות. היו לכך מספר סיבות. תנאי התחבורה והתקשורת גרמו לבידוד יחסי של היחידות השונות, והביאו לצורך של כל יחידה לדאוג לעצמה גם בתחום חיי התרבות. החיילים, שחשו את משק כנפי ההיסטוריה רצו לכתוב, לשתף ולהנציח את התקופה.

חוג התפוצה של הביטאונים הצבאיים כלל את צה"ל כולו (עיתוני "במחנה" ו"מערכות", הקיימים עד ימינו), וכן עיתונים שהופצו בקרב יחידות שונות, גדודים, ואף בתפוצה מחלקתית. רמת הביטאונים השתנתה בהתאם לרמת הכותבים והעורכים (ביניהם היו גם סופרים ידועים), ובהתאם לאמצעים שעמדו לרשותם. למשל, רמתו של "שריון ופשיטה", ביטאון חטיבה 8, שהוצא לאור בדפוס בע...

אל שירי נעמי שמר החל הציבור להתוודע עוד באמצע שנות ה-50, בעקבות פזמוני התכנית 'פשיטה בכפר' שהציגה להקת פיקוד המרכז בשנת 1956. הצגה זו, בניגוד לכל תכניות הלהקות הצבאיות, הייתה בנוסח 'מחזה מוזיקלי'. מחזה זה הוצג שוב בתיאטרון 'אֹהל' בשם '5:5' וחלק מהפזמונים במחזה הפכו ללהיטים. בהמשך באו 'חמסינים במשלט', 'הכל בגלל מסמר קטן', 'משירי זמר נודד', 'אחרי השקיעה בשדה' ועוד.

עד מלחמת ששת הימים הכיר הקהל את שירי נעמי שמר במסגרת התכניות של להקות צה"ל; היו בהם שירים שאף צעדו במצעד הפזמונים. השיר 'ירושלים של זהב', שהושמע לראשונה ב-1967 ב'פסטיבל הזמר והפזמון', הפך את נעמי שמר למלחינה לאומית; כמעט כל שיר שפרסמה,...

"אבא אהב לשחות. בהיותו ילד במרוקו שחה בים, כשהגיע כנער לישראל החל לשחות גם בבריכות "גלי גיל" וגורדון בתל אביב… אני זוכרת אותו חוצה בריכה אולימפית, באורך חמישים מטר, בלי להוציא את הראש מהמים אפילו פעם אחת". אילנה חזן נזכרת באביה, דוד כהן, ובחיבתו לים ולבריכה, שהיו גם חלק בלתי נפרד מילדותה.

דוד וג'ולייט כהן בנו את ביתם ברחוב הברוש (היום שכונת בן-צבי) בשדרות. אילנה מספרת שהיו משפחה ברוכת ילדים, שמחה ואוהבת אדם. בשנות השישים הקים דוד בריכה בחצר בית המשפחה: הוא חפר בור גדול מאד, ציפה אותו בבטון ומילא במים. הבריכה הביתית הפכה אטרקציה לכל ילדי השכונה, ודוד לימד את כולם לשחות, חינם אין כסף. אילנה מספרת...

"כשהייתי ילדה במצרים, 'החופש הגדול' היה אפילו עוד יותר גדול, או אם נדייק, יותר ארוך: הוא נמשך שלושה חודשים. בחודשי הקיץ בקהיר, העיר בה גדלתי, היה חם מאוד. היה מקובל ביותר לנפוש בתקופה הזו בעיר החוף אלכסנדריה, ואני כנערה הייתי מבלה שם עם משפחתי כמעט מדי קיץ". כשבעים שנה חלפו מאז אותן חופשות על שפת הים באלכסנדריה, אבל רישומן חרוט עדיין בזכרונה של שושנה כהן (אז רוזט פרדו).

שושנה היתה הבת הצעירה במשפחה בת שנים עשר אחים ואחיות. אחיה הגדולים הנשואים היו מצרפים אותה בקביעות למשפחות שהקימו, וכולם היו נוסעים יחדיו לנפוש בקרבת הים. לאורך כל קו החוף היו פזורות דירות נופש, צנועות וצנועות-פחות, ובאחת מהן הי...

"לא אהבתי את חוף הים, השמש ואני לא היינו אף פעם חברות טובות", כך מספרת עדנה אסכולאי (לבית גרסטל). "ולמרות זאת, במסגרת הקייטנה אליה נשלחתי בילדותי, ביליתי על החוף כמעט מדי יום לאורך שבועיים.

גדלתי בשנות הארבעים ברחוב נחמני במרכז תל אביב ולמדתי בבית הספר היסודי 'בלפור'. כשהחל החופש הגדול רשמו אותי הוריי לקייטנה המיועדת לילדי בית הספר. לא היה אז מגוון קייטנות כמו היום וגם לא התחשבו יותר מדי ברצונם של הילדים. כולם הלכו לקייטנה וכך גם אני, לבושה בבגד ים שלם ועליו חולצה, מכנסי התעמלות קצרים המסתיימים בגומי, כובע וסנדלים שאבא היה קונה לי בחנות "פיל" בתחילת כל קיץ. משום שהייתי בלונדינית ובעלת עוד בהיר...